שעה בגוף אחר

ארבל

שעה ביום אני מישהו אחר. דוגמן, כדורגלן, משפיען. בשאר הזמן אני נעול בדירה מנוטרת במצלמות עם אישה שאני שונא, או לפחות מנסה לשנוא כי היא היחידה שזוכרת מי הייתי לפני. בגללה אנחנו כאן ולא אסלח לה על זה, גם אם פעם היא הייתה אהבת חיי.

אני רוצה להאמין שזה מחיר סביר לשלם כדי לשרוד. שכל עוד אשחק במשחק, אהיה מוגן. הבעיה היא שגם לכלוב מזהב יש סורגים, ושהסוהרים שלי הם האנשים האחרונים שאני יכול לבטוח בהם.

אלי

שעה ביום מגינה עליי מהסכנה שם בחוץ, ובכל פעם גוזלת ממני פיסה מעצמי.

טעיתי כשהכנסתי את ארבל לדירה הזאת, כשהכנסתי אותו ללב בעוצמה כזאת. ממילא לא יכולנו להיות יחד, ועכשיו, מרוב שנאה אליי, הוא לא שם לב שגם הוא מאבד כאן את עצמו.

אבל אני לא מוכנה להשלים עם כלוב שמכונה 'ביטחון', וגם לא עם התפקיד שנכפה עליי בשם ההישרדות. אם יש דרך החוצה, אמצא אותה. אני חייבת את זה לשנינו ולא משנה המחיר.