הלורדים 1 - אדוני הכאב
מעולם לא טענתי שאני ילדה טובה, ובטח שלא ביקשתי את זה. קיליאן, טריסטן ורת'.
שלושת הגברים האלה הם חלק מהעבר שלי – עבר שהייתי מעדיפה לא להתמודד איתו שוב, אף פעם. בתיכון הם ידעו את הסודות שלי, ואני ידעתי את שלהם. היה להם כוח, ולי לא היה כלום. בלילה שבו הכול התפרק, אחי החורג הרשה לשני החברים הכי טובים שלו להוציא עליי את הזעם שלהם בזמן שהוא צפה והם צחקו.
אבל מה שקרה באותו לילה לא היה הסוד הכי גדול שלי, לכן ברחתי ותכננתי לא לחזור לעולם.
שלוש שנים לאחר מכן אני עומדת על סף דלתם כמו כלב נטוש. עכשיו, במעמד של לורדים באוניברסיטת פורסיית, הם חזקים יותר מאי פעם, ואני עדיין בורחת מהמפלצת שרודפת אחריי.
מה החזיר אותי לחייהם, לבתים שלהם ובסופו של דבר למיטות שלהם?
פחד.
בושה.
ייאוש.
קיליאן, רת' וטריסטן הם לא היחידים שרוצים אותי. יש מישהו הרבה יותר מסוכן שם בחוץ שעוקב אחריי מאז שעזבתי את העיירה בפעם הראשונה. מישהו שבגללו הרוע שאני מכירה נראה פחות מסוכן.
אבל להיות הליידי שלהם זה יותר מבגדים יקרים ומוניטין.
אני אולי תחת החסות וההגנה שלהם, אבל אני גם נתונה לחסדיהם. ואין משהו שלורד אוהב יותר מלתפוס שליטה.
ספר מרתק לחובבי סיפורים עם מורכבות רגשית ויחסי כוח מורכבים, המשלב דרמה אינטנסיבית עם סוד מסתורי.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
אדוני הכאב- אנגל לוסון &סמנתה רו
טרילוגיית הלורדים ספר ראשון
הוצאת טורקיז ,365 עמודים
אזהרה!
הספר מוגדר כאפל לכן אם לא נוח לך בטרופ הזה אל תמשיכי לקרוא.
בקצרצרה על הספר:
סטורי ברחה מבית אביה החורג ועכשיו היא צריכה לברוח שוב אבל המקום הכי מוגן עבורה הוא לצד אחיה החורג קייליין ושני חבריו רת' וסבסטיאן
היא יודעת שלהצטרף ללורדים יגבה ממנה מחיר כבד אבל גם יש בה וודאות פנימית שהיא תמצא לעצמה קצת שליטה...
מה חשבתי?
הספר לא כזה אפל בעיני וגם לא כזה סוטה (אולי בגלל שהוא הראשון ואולי בגלל שקראתי גרוע יותר?)
הספר בעיקר מורכב ולתחושתי הוא מאפשר מרחב מעניין להתבוננות על קיבעון של אנשים ולהיזכר במרחבים בהם לנו יש שליטה מה וכמה.
אהבתי:
*מיס קריין- דמות משנית אבל היא מסקרנת בטירוף
*אווירת המתח שנשמרת לאורך כל הספר
*ההשפעה השקטה
* הכריכה המטריפה (בעיני אחת הנדירות! ממש אוהבת גולגלות ושלדים)
פחות בשבילי:
* הדמיות פחות מתפתחות- בעיקר הגברים
* חרירים באמינות של העולם (ממש ממש מינורי)
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
