נכתב באדום

על הספר

בראשית היו האחרים, ורק מאוחר יותר באו בני האדם. בני האדם שלאורך השנים למדו על האחרים, גם גילו שהיחס מהם לגבי בני אנוש מסתכם כבשר פוטנציאלי של זן נחות.

וכך, הגענו לתקופת הזמן בה הספר מתרחש - מדובר בעולם כמעט זהה לשלנו בו האחרים ובני האדם חיים בדו קיום זהיר ועדין במיוחד בו הצד הדומיננטי הוא האחרים שמרשים לבני האדם לגור ב"חצרות" או בסמיכות אליהן, כדי להרוויח מפיתוחים והתקדמות טכנלוגית.

ערב סוער אחד, נכנסת לחצר לייקסייד מג - בת אנוש שבורחת ממשהו, והמוצא הראשון שנקרה לדרכה הוא לעבוד בשביל האחרים כמקשרת, תפקיד שנועד לגשר בין האחרים לבני האדם. היא תצטרך להתמודד עם התפקיד החדש יחד עם החששות של מגורים לצד האחרים, וגם הם בדרכם יצטרכו לקבל כמה החלטות מהותיות כשדבר מוביל לדבר והאמת יוצאת לאור.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אני לא יודע איך אפשר בכלל לסקור ספר שכזה, אבל אני אנסה כמיטב יכולתי.

מדובר בספר מ-ד-ה-י-ם עם מלא עומק, חמלה, ורגעים שהם חיבוק גדול.

אחרי קצת מחשבה הצלחתי להפריד ולהבין מה הפך את נכתב באדום לספר כל כך מדהים בעיניי. יש בו בניית עולם מורכבת, עלילה שמתקדמת לאט אבל כל כך משתלמת, וגולת הכותרת - הדמויות.

ועכשיו אפרט יותר. לגבי בניית העולם: הספר מתחיל חזק, בשיא סצנת הבריחה של מג כך שאין לנו יותר מדי מידע על העולם חוץ מההקדמה של הסיפור, אבל לאט לאט אנחנו לומדים ומגלים שהאחרים הם לא סתם יצורים ומפלצות, אלא כוח קדמוני שחוצץ בין בני האדם לבין דברים נוראיים אפילו יותר.

אני מודה שלא הצלחתי להגדיר את הספר לחלוטין מבחינת ז'אנר בפנטזיה, אני נוטה להכריז עליו כפנטזיה אפית אבל כרגע הוא משהו בין פנטזיה אפית לאורבנית.

העלילה - לא פחות ממושלמת, היא כאמור מתקדמת לאט ומפורטת מאוד אבל וואו כמה שנהניתי ממנה, יש בה כל כך הרבה רגעים שריגשו אותי עד דמעות, ובחלקם גם לא הצלחתי לעצור אותן, יש משהו בכתיבה של בישופ ובסגנון שלה שלא מפחד להעמיד אותנו מול סיטואציות קשות ובכל זאת לשלב כל כך הרבה חמלה ועדינות בו זמנית, היו קטעים בסיפור שמבחינתי אפשר להגדיר אותם כקוזי טהור שפשוט נפלא ואלו בדיוק התחושות שאני מחפש בספרים.

כמה מילים על הכתיבה - לא יכולתי שלא להתרשם מהכתיבה של בישופ, היא אינטליגנטית ויפה כל כך, ביותר מאספקט אחד. כמובן שאני מדבר גם על עניין הטייק המגניב שלה לערפדים, אנשי זאב וכו', אבל גם על סגנון כתיבה שיודע להלך מסביב לתכנים הקשים למרות שהם קיימים כי זה חלק מהעולם. וסתם דוגמא חמודה שאהבתי בסגנון הכתיבה: במקום לכתוב "יצא להשתין" בישופ משתמשת במושג "לצבוע את השלג לצהוב".

ועכשיו לדמויות, הו הדמויות! מזמן לא קראתי ספר שכל הדמויות ללא יוצא מן הכלל עגולות ועמוקות, בכלל הספר מאוד מוכוון דמויות ואפילו הדמות הרעה (שבחיי, כבר לפני חצי הספר לא יכולתי להפסיק לדמיין איך היא מתה בייסורים) לא סתם חד צדדית, והיא אך ורק בתפקיד הזה כי יש סוג של הטיה שלנו כקוראים מול הזווית שלה בעלילה, יכול להיות שבנסיבות אחרות היא הייתה מתפקדת כגיבורה שהייתי מתחבר אליה. אבל אני בא לדבר פה על הדמויות האחרות - מג פשוט נפלאה, היא אמנם תמימה ולא דמות חזקה ודומיננטית, רק שמשהו בהתפתחות שלה פשוט שובה לב ומרשים כל כך. גם דמויות המשנה נהדרות ויוצאות דופן - סיימון שאמנם מרגיש קצת "קלישאתי" אבל יש בו כל כך הרבה מעבר, טס המסתורית שאהבתי במיוחד, בני אנוש ועוד מהאחרים שאהבתי במיוחד, ובאמת ששווה לקרוא את הספר רק בשביל הדמויות.

בנוסף - הספר גם מוגדר כפנטזיה רומנטית, אבל בספר הנוכחי היא לא קיימת מלבד ניצנים קטנטנים, למרות שמאוד ברור לאן זה יתפתח. ומצד שני ברור לי שהרומנטיקה תתקדם לאט בדיוק כמו שאר החלקים בספר כי זה אופי הסדרה.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, רצח, ריטוש ואכילת גופות - גרפי בחלקו, רמיזות לאונס, פגיעה עצמית.

מיניות - כמה סצנות יחסים, לא מפורט ואין כמעט התעסקות במיניות באופן כללי בספר.

לסיכום

לא ברור לי למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לספר (זאת אומרת, אני כן יודע ובכל זאת) אבל וואו כמה שאני שמח שהתחלתי את הסדרה וכולי תקווה שאצליח לקרוא את השני בקרוב כי אני אשמח עד מאוד לקרוא עוד על העולם והדמויות.

חשוב לציין שהוא לא דומה לפנטזיה הרומנטית הקלילה והקופצנית שיותר מזוהה עם ההוצאה, ככה שאם אתם מחפשים משהו בסגנון זה לא המקום.

608 עמודים | תרגום: דורית תמיר, אדלה חכמי | ינואר 2024

תודה שקראתם:)