זיכרונות של מכשף

קשה לי לפעמים לכתוב סרירה לספר שני בגלל ספויילרים ובגלל שלא תמיד אני מצליחה לרדת לסוף דעתי שלי, אבל ננסה.

הספר מתחיל כמה חודשים אחרי סיום הספר הקודם, אבל יש תחושה ברורה שמשהו חסר, המשהו הזה זאת רוני שהלכה אל הדרום בלי שיציעו לה עוגיות. מה שכן הציעו לה, אגב, היה זהות; ואני לא יודעת אם זה עדיף על עוגיות.....

החבורה ממשיכה, או לפחות מנסה, להמשיך בחייה, להיפגש אצל בנצ'ו, לצאת למשחקי כדורגל או שופינג, לעשות יחד שיעורים, אתם מבינים. אבל קשה להתמקד כשאילון וגיל רואים שהבית שבו הם גרים הופך להיות חמ"ל, כשהיום של שניהם מלא באימונים מיוחדים לשיפור יכולות הלחימה שלהם וכשהמכשפה הזקנה בעצמה מתחילה ללמוד איתם בכיתה! ואם זה לא מספיק, היא מחליטה לאמן את כל החבורה לקראת המלחמה הקרבה ולהעלות באוב את הזיכרונות שמחקו להם.

יאיי..

גילוי נאות: אם חשבתם שריבוי נקודות המבט במערה בספר הקודם מבלבל, כאן מדובר בכל הספר!

ולא, זה לא מבלבל בכלל. זה כיף!!!!!

כל נקונד מבט מביאה זווית אחרת שחשובה להמשך הסיפור ועוזרת לנו להבין את הדמויות, את הבחירות שלהן ואת העלילה הגדולה. זה לא בלגן, זה כאוס מבוקר היטב ומנווט ביד אומן! רוני יודעת מה היא עושה ומה היא רוצה להעביר את הקוראים שלה.

ואם יש משהו מרענן בספר, חוץ ממקום לכל החבורה, זה הסיפור של המכשפה הזקנה שנגלה טיפין טיפין תוך כדי האינטראקציה שלה עם שאר הדמויות שסביבה. היא מסתורית, נאמנה, עצמאית, עוזרת, אחראית, מנטורית ועדיין נערה בגיל תיכון שצריכה להתמודד עם כל כאב הראש שהזמן הזה מביא איתו. אני רוצה לחבק אותה אם אפשר, ורצוי חיבוק דוב חזק😜 (מי שקרא יבין.)

במקביל יש הופעות אורח של אדם ופלג ושל מאי ונועם מהפרח ומניוטון, לא משקרת שצרחתי כשראיתי אותם.

הכל מתחיל להתחבר והאכזריות של מיכל לונדון מרקיעה שחקים. אמאל'ה, אני שונאת את האישה הזאת!!!!

בקיצור, אני ממליצה בחום!!!!

רוצה עוד מניוטון!!!!

ספויילר+טריגר

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

מוסיפה אזהרת טריגר לשביעי באוקטובר: חטיפה וכליאה.