המחברת מטיילת עם הכלב בפרדס סמוך לעיר מגוריה רחובות, כאשר היא מבחינה בשועל והכלב משתחרר ורץ אליו, לתוך הלילה. היא דולקת אחריהם, קוראת לכלב "פלה! פלהההה! תחזור!"

מאוחר יותר תיזכר בשועלי שמשון.

היא הדמות המרכזית באסופת הסיפורים הקצרים שהם מסע חייה. נשואה ואם לארבעה שידעה עצב בחייה מגיל צעיר. מגדירה עצמה 'נורמטיבית בת ארבעים וחמש'. רעיה ואם. כותבת בפייסבוק, מפיקת טלוויזיה 'פרום איזראל' (יש בספר מילים באנגלית באותיות עבריות) ועוקבים.

התחנה הבאה היא בוסטון שם יהיו שנה במסגרת שבתון של בעלה סול.

הסיפורים הם לקט של אפיזודות, חלקן שהטביעו חותם בל יימחה ואחרות חולפות ונשכחות. זכרונות קשים של שכול בצד מפגש מקרי בבוסטון עם ילד ממוצא מכסיקני, איסוף רהיטים ממיכל ('דמפסטר') ענק ברחוב נראית כמו הומלסית. דוגמנות עירום ובחזרה לארץ עוברת טיפול אצל כירופרקט המציע לה סוכריות טיק טק. הלוויה של זרה בעקבות בקשה מהציבור ללוות למסע האחרון קשישה גלמודה, ניצולת שואה. הולכת מכות עם בת זונה (במקור) בטירונות. כעת היא גם מלמדת במגמת צילום יום בשבוע.

הכתיבה מתזזת, קופצנית, אין קשר בין הסיפורים הקצרצרים שחלקם עמודים ספורים. עבר והווה מתערבבים, כתיבה לעתים יפה, לעתים עסיסית או תמוהה בנוסח "מה שהקנה לשולחן דמות של היפי מפרכס במכנסי פלדפון". מה שבא לתאר את מסעה בתערובת של סלנג, הומור ורצינות שחלק ניכר ממנו מתבטא ברגעים חולפים לא ממש מצליח להתרומם. בין השורות יש יכולת כתיבה אבל משהו בסך הכל לא עובד כהלכה.