זרות / ליהיא לפיד

חייה של כרמלה הקשישה אינם קלים. חוותה אובדן ועצב, אינה חזקה וצלולה כבצעירותה.

יום אחד, הפתעה על סף ביתה. הזמן הכי ישראלי, חול המועד פסח. אוטוטו המימונה, יום הזיכרון והעצמאות. היא פותחת את דלת דירתה בתל אביב ורואה את דנה, נכדתה היפה שבאה מאמריקה- בתו של איתמר שהיה תמיד הילד של אמא ומצליח מעבר לים- יושבת על המדרגות, מבוגרת מכפי שזכרה.

האושר מציף אותה והיא מזמינה אותה להיכנס. בואי, דנה'לה, ילדה אהובה שלי.

נינה לא מבינה מה הקשישה הזרה רוצה ממנה, מי זו דנה ומה פתאום היא מזמינה אותה אליה. אבל היא לא תרחיק יחפה ובמיני קרוע, חסרת פרוטה וללא הסלולרי וזקוקה למקלט זמני אחרי הזעזוע שחוותה ונמלטה. ג'וני שמואלי המניאק הכוחני מפחיד עד מוות והריב הנורא עם אמא. כרגע אין לה לאן לחזור.

חייהן של נינה והאם אירנה לא קלים. שכונה קשוחה למדי. האם עובדת קשה לשים אוכל על שולחנן ולשלם שכירות, ובעוד חברותיה לכיתה עושות פרצופים לאינסטוש ולומדות לבגרות היא מסובכת עם החבר'ה הרעים למגינת לבה של האם. הילדה צריכה בגרות ולא את שמואלי החרא הזה ואוסף החברים הדפוקים שלו (במקור). עלובי נפש המעורבים בסחי של החיים. ג'וני אמנם דרעק אבל מקושר. הרבה בעיר הקטנה באזור חיוג 08 חייבים לו משהו. פה הלוואה, שם ג'וב שסידר לילד. עדיף לשמור מרחק.

והיא נענית לכרמלה ונכנסת הביתה, למקלט הזמני, גן עדן לזמן מוגבל, רק לסדר ולאוורר את הדירה המוזנחת. עכשיו יש לה סבתא, בבושקה במקום זו שכבר לא איתם. כזו שתאהב אותה ואולי היא תלמד לאהוב.

ישראליוּת בארצות הברית. צריך להתרגל, זו לא הסחבקיות הצברית. עברית מעורבת באנגלית, אמריקה של 'הֶב אֵ נַייס דיי', דאוּן פּיימֶנט ומוֹרגָג' (במקור) על הבית שאולי איתמר ונעמה יקנו. החיים נוחים למדי עם מכונית ושפע. לא נכנסים לנשמה כמו בארץ. נעמה מנסה להשתלב בין המקומיות. איתמר מתגעגע להווי עליו גדל, לים, לפלאפל, לחספוס ולעתים תוהה מתי אתה מפסיק להיות ב'רילוקיישן' זמני והופך ליורד אחרי שהשנה המתוכננת הפכה להרבה יותר. ילדיו גדלים למציאות כה אמריקאית. עברית? שפה מוזרה. דֶדי, פְּליז דוֹנְט סְפּיק היבּרוּ ניר מַיי פְרֵנְדס.

והזמן הקצר אצל כרמלה מבגר את נינה. היא לומדת מה חשוב. רועי טוב הלב, בנה של חגית מהמינימרקט מעבר לכביש. הנסיעה לפולין שפספסה בגלל הבטחות השווא של ג'וני. הבגרות והעתיד.

ומעל הכל- אהבת אם וכמה שתי זרות יכולות לאהוב. שלפעמים החיים מורידים כאפה ואפשר לקום כמו גדולה.

יום הזיכרון בפתח. אירנה ואיתמר יוצאים כל אחד למסע, שלו מזכיר שיר של ספרינגסטין. הם יסתיימו באותו מקום והכל ישתנה. גם שמואלי יוצא למסע שונה לגמרי.

והצפירה. עמידת דום ובכי. רגע אחרי- פטישי הפלסטיק וילדים צוהלים. מעגל נסגר.

כתוב יפה, רגיש ונוגע.