מייקי לומד לאהוב

על הספר

מייקי אהב את לירן, או אולי נכון לומר אוהב עדיין - למרות שהם נפרדו בעקבות אי המסוגלות של לירן לצאת מהארון בפני משפחתו. מהצד השני, לירן גם הוא עדיין אוהב ולא רצה להיפרד, רק שהקושי ומועקה להודות באמת מול משפחתו הכריעו אותו.

בין השניים נמצאת עדי, חברה שמייקי הכיר בעקבות פציעה בזמן שירותו הצבאי.

עדי גם לא מסוגלת או רוצה לבחור צד בפרידה, והיא הייתה מעדיפה בכלל שהמצב יחזור לקדמותו, ולא רק מהבחינה של חבריה הקרובים - היא בעצמה מתמודדת עם זכרונות מהאקסית המיתולוגית שלה.

במהלך הסיפור אנחנו עוקבים אחרי החברים וההתמודדויות השונות והמשותפות שלהן, במסע להבין את עצמם ביותר מרובד אחד.

מה חשבתי במהלך הקריאה

יש לי כמה וכמה דברים לומר על הספר, אבל כנראה שהדבר החשוב ביותר יהיה לשבח את קפיצת המדרגה של דוידוב ברמת הכתיבה לעומת ספרו הקודם - הקו החם לאהבה. לא שהקו החם הוא ספר גרוע, להיפך, ממש אהבתי אותו (ויש אפילו סקירה שלי עליו) אבל לא יכולתי שלא לשים לב כמה שהכתיבה השתבחה.

ואם כבר הזכרתי את הקו החם, אני אציין שאפשר לקרוא את הספרים בנפרד ובלי לחשוש שיהיה איזשהו חוסר במידע על הדמויות או מערכות היחסים שלהן. בספר הקודם אמנם הכרנו את מייקי אבל הוא לא היה דמות משמעותית בעלילה, לעומת הספר הנוכחי שבו מייקי הוא הקול המרכזי שמניע את הספר. בכל מקרה, מייקי לומד לאהוב נכתב בצורה כזו שהספר יעמוד בפני עצמו.

איפה זה עוד נוכח? אם את הקו החם הייתי מגדיר כספר "רך" (כמובן באופן יחסי, כי גם בו יש נושאים לא קלים) אז למייקי לומד לאהוב הייתי מעניק אחר כבוד את התואר מחוספס, בועט ואפילו בוטה ברגעים מסוימים. מה שכמובן לא דבר רע/טוב בפני עצמו כי לכל סגנון יש את היתרונות והחסרונות שלו - פשוט צריך להיות מודעים לעניין, כי אם אתם באים בציפיה למשהו שדומה לספר הקודם, מהר מאוד תבינו שקהל היעד שונה לחלוטין.

חשוב לי גם לדבר על סיווג הספר, שמוגדר כנוער בוגר וספרות גאה - שתי ההגדרות נכונות, בערך. לגבי גיל קהל היעד: לתחושתי הספר דווקא יתאים יותר למבוגרים מאשר נוער בוגר, למרות שההתמודדויות בבסיסן הן משהו שכבר קיים בתקופת ההתבגרות. ועדיין, היו קטעים שגם לי כקורא בוגר היה קשה לקרוא, בעיקר רגעים של הרס עצמי או שיח רעיל, לשיקולכם.

ועכשיו לגבי הגדרת הספר כספרות גאה - כן, סיפור המסגרת אכן מתמקד יותר בקהילת הלהט"ב מה שמאוד ברור כבר מהעמוד הראשון, אבל הוא לא *רק* זה. אני אספר שבאופן אישי בתחילת הקריאה נהניתי מהכתיבה עצמה אבל פחות הצלחתי להתחבר לסיטואציות המתוארות, אבל אז הדמויות והעלילה מקבלות עומק רגשי נוסף שלא מתקבע על נושא ספציפי - כמו התמודדות עם אהבה וקבלה עצמית, או לשחרר מדפוסים רעילים. אלו חלקים שקיימים בכולנו ומאותו רגע שהספר "התרחב" החיבור הרגשי שלי לדמויות התעצם תוך כדי.

יש בספר עלילה כלשהי אבל היא מתמקדת יותר בפן הרגשי ופחות בסיפור גרנדיוזי או מפוצץ, דוידוב שמר על ההתרחשויות קטנות יחסית וזה מאוד תואם את אווירת הספר. כאנקדוטה אני אוסיף שלמרות הכל לא ניחשתי טוויסט קטן שסוגר כמה פינות, אז בכל זאת יש כאן מחשבה מעמיקה על עלילה. בנוסף אני אזכיר לטובה כמה שהספר מהודק וברור מבחינת הקול שמאחורי הסיפור ומה המסרים מאחורי הקלעים.

טריגרים ותכנים רגישים

הפרעות אכילה (בולימיה), מוות, סרטן, סמים, אלכוהול, קללות ושפה גסה.

מבחינת מיניות - טווח רחב מאוד מאוד, החל בנשיקות ומזמוזים וכלה בהודעות או טקסטים שלמים בעלי תוכן מיני מפורש.

לסיכום

מייקי לומד לאהוב היה שונה מאוד מהקו החם לאהבה, אבל הוא יפה בדרכו שלו - הכתיבה הנהדרת והרגישה מצליחה להפוך את הספר לאחד שיתאים לכולם, גם אם לא כל התכנים ירגישו רלוונטיים לכלל הקוראים. אני ממש שמח שקראתי את הספר, שהיה קולח (סיימתי בכמה שעות) ומיוחד.

349 עמודים | דצמבר 2025

תודה שקראתם:)