כבר הרבה זמן אני נהנה להקשיב לפודקאסטים של סטנדאפיסטים מיוסרים ואחד הנושאים שעולים רבות הוא שנשים תופסות יותר ויותר מקום בסצנת הקומדיה שנחשבה גברית יותר. הנה ממש לפני שנייה עלתה תכנית מערכונים כל-נשית שטרם הספקתי לראות, בין היתר כי היה לי ספר לקרוא, ספר של אישה אחת שקרע אותי מצחוק.

במי מדובר? אחרי אי אלו שנים של ניסיונות, קצת אחרי גיל 50, רצו הגורל וההתמדה ורומן המתח-מיסתורין שלי התקבל לאחרונה (קולולו!) לאחת מהוצאות הספרים, בה העורכת שיועדה לי נקראת ורד זינגר.

גיגלתי על השם שלא הכרתי עד אז והסתבר שלא רק שהיא עורכת עסוקה, היא גם סופרת של שלושה רומנים שזכו לביקורות משבחות. אז כדי להבין יותר טוב מול מי אני עומד לעבוד על ספר ביכוריי, קראתי את הרומן שיצא לא כל כך מזמן - "פומלו". לא ידעתי למה לצפות אבל התרשמתי עמוקות מדרמה חזקה וייחודית, רומן קולח כמים שלמרות עיסוקו בדמויות מיואשות וחולות יש בו כמה רגעים בהם מצאתי את עצמי צוחק היטב, מה שמוביל אותנו לעניין הסקירה הספציפית: ספרה הקודם של ורד זינגר שסיקרן אותי במיוחד "עורכת מלווה".

הספר הוא מחזור סיפורים שגיבורתם היא עורכת לשונית וספרותית, כותבת "גבים" (מלשון גב הספר) מדופלמת, ובכלל פועלת בתעשיית הספרות הישראלית, והתעשייה הזאת חוטפת שם חזק, וואי וואי. עכשיו, מה יותר יעניין אותי מלקרוא ספר שבמרכזו עורכת, אותו חיברה מי שהולכת להיות העורכת שלי? לא ברור, רק שזה ספר חובה לכל מי שקשור איכשהו לספרות הישראלית, ובכלל לכל מי שאוהב כתיבה טובה ומקורית והמון צחוק טוב, כי מדובר ביצירה קומית משובחת.

דמיינו את חנוך לוין כותב יצירה קומית בעידן הדיגיטלי של מיילים, רשתות חברתיות ועבודה מהבית – כזה הוא "עורכת מלווה" עם דמויות פתטיות אבל גם נוגעות ללב, אכזריות כמו שהן עצובות, נקלות ומכמירות לב כאחד. בדידות, צורך בחום, נכלוליות וקומבינות הן חלק מהקלחת הזאת שהיא קריקטורה (על גבול הנונסנס) של מציאות תועלתנית וכמה שזה יכול להיות מצחיק. נו, חנוך לוין אתם יודעים, אבל גם קישון, עם הבירוקרטיות הקטנות של מציאות חייו של העוסק המורשה.

לא כל סיפור הוא על התעשייה עצמה, אבל מטבע הדמות תמיד סובבים אותה עורכים, בעלי הוצאות, גרפומנים, מגיהים ומנחי סדנאות כתיבה (הקטע עם הסדנה בבית האבות פשוט גמר אותי מצחוק, וכשסיפרתי אותו לבתי התמהה למה אבא צוחק בהגזמה על הספה, גם היא התגלגלה). כמעט בכל סיפור הגיבורה לוקה בחלק אחר בגופה, כמין משל על השיעבוד של הפועלים למכונה שנקראת עולם הספרות. כך בבריכה הדרום תל אביבית היא משקיפה על כל אנשי מקצועות המילה העברית השונים, שבאו לשם להבריא ממכאובים הנובעים מישיבה ממושכת מול מחשב.

מחזור הסיפורים מסודר בצורה מבריקה כך שכל סיפור עומד בפני עצמו אבל כולם חלק מאותו סיפור ובסופו של דבר גם הספר שאנו קוראים הוא חלק מהסיפור, במין מטא מתוחכמת. הוא מדבר על חלומות ושברם ועל הצורך לשרוד כלכלית ונפשית במציאות לא פשוטה ואחת הדרכים לכך היא כידוע לשמור על ההומור.

במהלך הקריאה עלתה אצלי תהייה איך כזה דבר מסתובב בעולם ולא כולם יודעים עליו. אולי זה מסימני הזמן שגורם לכך שכדברי הסופרת - אלפי עותקים נאכלים על ידי מאות אלפי טרמיטים במדפים העליונים במחסני הענק של ההוצאה הגדולה בארץ. אבל ספר כזה מבריק עם סיפורים כל כך מקוריים שמשולבים זה בזה כרומן אחד, לא זכור לי שקראתי מזמן אם בכלל. השילוב בין צחוק לכאב, בין סוריאליזם וריאליזם ובעיקר התחושה שהסופרת נהנתה מכל שנייה (מה נהנתה? חגגה!) כשכתבה את הספר הזה בין עריכה כזאת לאחרת.

עורכת מלווה, ורד זינגר, הוצאת פרדס, עורך – אלון אלטרס