הדבר הנכון

את "הדבר הנכון", ספר הביכורים המרשים של גל ליבר, יזמית תרבות רבת פעלים, זכיתי לקרוא כבר בגירסאות מוקדמות שלו וסיימתי לקרוא אותו שוב לאחר שיצא לאור ב"עברית" לאחר שנערך בחוכמה ע"י ליאת לב-רן. חייב להגיד שהצלחתי שוב להתרגש.

אולי כי לא מדובר ברומן רומנטי קלאסי. הוא פועל נגד חוקי הז'אנר. הוא לא קיטשי, הוא לא מתחנף והוא מערב סוגיות כמו הטרדה מינית. ועם כל זה הוא מצליח למתוח, לסחוף, להסעיר ובחציו השני אף להשאיר אותך כמעט בלי אוויר, ולעזאזל אני בכלל בן שזה לא הז'אנר שהוא קורא (אם כי צופה בנטפליקס עם בת הזוג). הספר הוא מבדר, אבל גם לוקח את עצמו ואת הקוראימות שלו ברצינות. הוא בנוי היטב בלי להשאיר קצוות פתוחים והדמויות מנומקות וחיות.

הדבר היחיד שהפריע לי בספר באופו אישי, כגבר, או יותר נכון כאיש משפחה: שני הגברים בסיפור (הבעל ומושא התשוקה) מוצגים כמי שלא משקיעים מספיק בבית ובילדים ואישית זה הזכיר לי אי אלו מחלוקות מהעבר הרחוק ככה שאוטומטית רציתי לקפוץ להגנתם... לא משנה, מניח שלקוראות זה לא אמור להפריע.

תובנה שהגיעה אליי בקריאה הזאת היא הגאונות בה גל הצליחה לברוא מעין רומן ויקטוריאני שמתקיים בתל אביב החילונית של זמננו.

הרי הרומנים של פעם היו בנויים על המתח בין התשוקה ובין מה שאסור באיסור חמור ויצרו שילוב מנצח של דרמה ואירוטיקה.

מה עשתה גל? לקחה שתי דמויות של נשואים עם ילדים, דאגה שיהיו ביניהם יחסי מרות, הכניסה נושאים שקשורים ל-ME TOO כחלק מהעלילה ודאגה ללבות לאט לאט את הסקרנות של האחד כלפי השנייה. איך מתמודדים בתוך סיר הלחץ הזה? תצטרכו לגלות לבד.

מבטיח לכן (ולכם) שתחשבו על הספר הזה עוד המון זמן אחרי שתסיימו אותו. זה מה שקרה לי וזה לא קורה הרבה, ובטח לא בספרים מהז'אנר הזה.