העובדה השלישית– הכתיבה שלה נוטה להצחיק אותי בטירוף עם הומור מיזנתרופי המצטיין בטיימינג קומי ובניסוחים ארסיים נהדרים, וכשקראתי את "ריטריט", ספרה החדש, אשתי ראתה אותי צוחק מאוד והיא שאלה אותי אם זה ספר קומי.

העובדה הרביעית – הוא מצחיק אבל לא הייתי מגדיר אותו ספר קומי. אולי טראגי קומי.

העובדה החמישית – הספר ריטריט לא מחולק לפרקים אלא לעובדות כי הוא מין חקירה אחורנית להבנת מה שקרה בסופו, שזה משהו שאנחנו יודעים כבר בהתחלה – כל באי הריטריט מתו.

העובדה השישית – בספר מככבת הדמות של מיכל, אישה שמרגישה לא שייכת לעולם ולא מבינה את הקודים החברתיים שלו ומגיעה לריטריט של גורואית, שפודקאסטים בהשתתפותה הצליחו להרגיע אותה. מיכל לא הייתה מעולם בריטריט. אבל היא מנסה להיפתח לרוחניות מתוך ייאוש מחייה אבל מתאכזבת מהרמה של הריטריט.

הנה כמה ציטוטים בנושא שגרמו לי לצחוק בקול, כמו שהזכרתי בעובדה השלישית:

"נזכרתי שוב במשל שסיפרה... שבעקבותיו נרשמתי באבחת רגע לריטריט. הרושם שהותיר עליי היה עז ביותר: הרביתי להיזכר בו גם אחרי שגיליתי שמדובר בסיפור שחוק לעייפה שהופיע כמעט בכל אתר ניו אייג'י ברשת."

"נסיעה למקום יפה כדי לכתוב, למדוט או לשתוק בקבוצה הייתה בעיניי פסגת האיוולת, תמצית הנרפות, בזבוז כסף משווע שאין לו אח ורע"

"השעה הייתה כבר שלוש ורמת הפעילויות הייתה כמו בגן ילדים"

העובדה השביעית - לדמות היה אח תאום שנולד מת וזה גרם לה להרגיש אשמה, גם בגלל שהוריה סייעו לזה. מיכל מתארת את רגשותיה בכנות רבה ומודעת למגרעותיה ולקשיים שלה מול עצמה ומול העולם. במהלך הריטריט היא מתקשרת עם אחיה המת ועוברת עם עצמה ואיתו חוויות מזככות ועמוקות שלא קשורות באמת לגיבובי הרוחניות בשקל שרצים בסדנה, אלא שמתרחשות, באופן אירוני, במקביל לאלו.

העובדה השמינית – הנובלה "ריטריט" יכולה גם להיקרא כמשל על חורבן מתקרב בגלל קארמה שניזונה מאירועים היסטוריים וגם מערכים של שטחיות, טמטום וגסות רוח. כשסצנה סוריאליסטית בחוף הים המערבת התפעמות קיטשית מיופיו של הטבע עם שלט "התינשאי לי" היורד ממסוק ודהירת טרקטורונים מציקה הרגשתי שהניסיון להעביר הוויה ישראלית עכשווית במובנה הרע - עלה יפה.

העובדה התשיעית – הכתיבה! איך היא יודעת! זינגר היא אשפית מילים שיודעת לתאר בוירטואוזיות ובדיוק של מנתח סיטואציות ורגשות. הנה ציטוט קטוע ומקוצר מתוך סיטואציית בופה מעיניה של מישהי לא רזה שאוהבת לאכול אבל מרגישה לא נוח לעשות את זה בציבור.

"ערמתי בצלחת פשטידות וסלטים, מאפים קטנים וחמימים וסלט פסטה קר, לזניה ו... רק כשלא היה עוד מקום בצלחת... הבחנתי בקצה השולחן בקוסקוס עם מרק ירקות. חשתי החמצה עזה... הרגשתי היטב את מבטי המשתתפים שעמדו מאחוריי... אבל התקשיתי להיפרד מהקוסקוס... הרמתי את שתי ידיי למעלה כדי לייצב את שתי הצלחות... והתחלתי ללכת לכיוון הדשא בנחישות אך בזהירות כמו הייתי לוליין המהלך על חבל דק ובכל הזמן הזה היו ידיי מונפות אל על, משדרות ניצחון ותבוסה בעת ובעונה אחת."

העובדה העשירית – אני ממליץ בחום על "ריטריט", ספר קצר, מבדר, מעורר מחשבה, מצחיק ומכמיר, ששימח את לבי כמו ארוחת גורמה מצוינת שלא גורמת לך להתפוצץ.