לילך

סטודנט לרפואה מתאהב ממבט ראשון בעמיתה לספסל הלימודים והם הופכים להיות מהר מאוד צמד שיושב ביחד ולומד ביחד. שניהם אאוטסיידרים ושניהם מוצאים נחמה זה בזו. הוא לא מפסיק לחשוב עליה אבל הוא לא יודע מה היא חושבת עליו וגם איזה סודות היא לא מספרת לו.

תוך כדי קריאת הספר חשבתי שיש פה הישג מרשים, בטח לספר ביכורים.

כי הוא כך כך מעניין גם כשרובו מתרחש בין שני אנשים ובעיקר במוחו של אחד מהם. כי הוא כל כך אנושי. כי הוא יורד בכנות מפליאה לדקויות של חולשות אנוש. כל מחשבה ורגש של הגיבור אורן מוצגים ומפורטים ללא מורא - רגשי נחיתות, אשמה, בושה, פחד מדחייה ונטישה, פחד מעלבון, חשש ממה שהחברה תחשוב עליו, בושה מזה שהוא חושש ממה שהחברה תחשוב עליו, אמונה בעצמו ואז חוסר אמונה רגעי ואז שוב אמונה, כאבי ילדות...

וגם - חרמנות. אם כי הייתי בטוח שנקבל ממנה יותר כשמדובר בבחורה מושכת כמו לילך. וכאן אולי הייתי מצפה להרבה יותר פירוט ברמת הפינטוז כשמדובר ברומן משיכה והתאהבות שהוא חשוף כל כך רגשית. אבל כמו שאורן הגיבור מרסן את עצמו מול לילך כדי לא לפגוע ברושם שהוא עושה עליה, כך הוא לא חושף בפנינו כמעט את מחשבותיו המיניות שצפוי היה שיהיו הרבה מהן בהיותו גבר עם יצר. זה קצת היה חסר לי ברומן מסוג זה. מצד שני, העובדה הזאת הופכת את הספר לידידותי להרבה יותר קהלים, שזה אולי היה אחד השיקולים.

בכל מקרה יש פה "תחושת העיר חיפה" נוכחת, כתיבה (ומן הסתם גם עריכה) מדויקים, בניית סיפור מותחת, חלוקה נכונה לשלושה חלקים, אמפתיה לכל הדמויות, אפילו לסטודנט היהיר והמעצבן צביקי, טוויסט יפה, אהבת אדם גדולה, הרבה חומר למחשבה ולרפקלציה עצמית וגם הצצה מרתקת לעולם לימודי הרפואה, כולל מחשבות פילוסופיות על התחום על ידי כותב שהוא גם מרצה לאנטומיה. השכלתי.

רומנטי, מרשים, שווה ומומלץ.

על הכריכה המהממת: Kris Grosbart