רחוקה מהבית הוא ספר שכזה. בחרתי לקרוא אותו (או שהוא בחר בי?) בתקופה מאד עמוסה עבורי, של כתיבה ועריכה והמון עשייה. ולמרות העומס האדיר, לא יכולתי להתנתק מהספר ומקורותיה של אודיה. יתרה מכך, היו קטעים בספר שריגשו אותי כל כך, וגרמו לי לפקפק בכתיבה שלי. אל תטעו, זוהי לא קנאת סופרים. זה פירגון, עם קצת פקפוק עצמי אל מול משהו כל כך טוב.

כמה שהספר הזה יפה. ומרגש. וחכם. ונוגע ללב.

העלילה מספרת על אודיה, אמא דתייה לשלוש בנות, שלאט לאט וגם מהר מהר מתחילה לפרום את כל החוטים שמחזיקים נוכחה את מה שהאמינה בו. את תפיסות עולמה, את מצבה המשפחתי, את הקשר שלה עם בעלה, את הקשר שלה עם משפחתה ובעיקר: את הקשר שלה עם אלוהים.

אף פעם לא קראתי ספר כזה. הקריאה בו הייתה עבורי אנתרופולוגית לפרקים, מספקת הצצה לחייה של משפחה שחיה לא רחוק ממני, אבל זרה לי כל כך. הם לא בארץ אחרת, לא ביבשת אחרת, אבל מנהגיהם כל כך שונים ממה שאני מכירה.

ביחד עם אודיה, אנחנו נחשפים לכל הוויתורים שהיא נדרשת לעשות בשם הדת, אך ורק כי היא אישה. לא לשיר, לכסות את שיערה, ללכת למקווה, לשבת בעזרת הנשים... אבל כשבנותיה צריכות לעשות ויתורים משלהם, משהו באודיה פוקע. היא מבקשת מבית הכנסת לאפשר לביתה הבכורה לקרוא בתורה בבת המצווה שלה. היא רוצה שבתה הצעירה תזכה לרקוד כמו שהיא אוהבת, למרות בגדי הריקוד או התנועות שנתפסות כלא צנועות.

וככל שאודיה מתחילה לנער, הסדקים ממשיכים לגדול. האהבה שלה ושל בעלה ינון, שכבר מזמן הפכה לשגרה של זוג שמכיר שנים. סוכרת הנעורים שבתה האמצעית חולה בה, ושאודיה מחשיבה אותה כעונש שהגיע באשמתה. ההיריון החדש שהיא כמהה לו ומסרב להגיע. בועז, האהוב מהעבר הרחוק, שחוזר פתאום לתמונה ומבלבל את ליבה, המבולבל גם ככה. ומעל כל זה: אבדן האמונה שהולך וגדל וגורם לה להתרחק מהדת. להתרחק מהבית ומכל מה שמוכר לה.

ספר יפיפה, מרתק, כתוב היטב ומעורר הזדהות מתחילתו ועד סופו, שמתאים לדתיים וחילונים, לנשים ולגברים ולכל מי שאוהב לקרוא.

לא פלא שהוא נמצא בכל רשימות רבי המכר.

איילת, כמה שאת מוכשרת!!!