תלמה

את אסף בעלי הכרתי בשידוך. טוב, זה לא מדויק, זה לא היה לגמרי שידוך, פשוט שנינו נרשמנו לאתר קופידון. ממש לאחרונה ציינו 19 שנות נישואים והרבה פעמים דיברנו על זה שאם לא היינו בקופידון, מי יודע מתי – אם בכלל – היינו נפגשים.

חשבתי על זה כמה וכמה פעמים כשקראתי את הספר "תלמה" של דוד נתיב נכט. הרעיון שעומד בבסיסו מאד חמוד: תלמה הוא משרד שידוכים שמשדך אנשים בלי שהם ידעו. גיבור הספר הוא ערן, ראש צוות שמאד נהנה לעזור לארגן מפגשים "מקריים" ולעזור לאנשים למצוא את החצי השני שלהם. ויום אחד ערן פוגש בחנות ספרים באליה, ומתאהב בה, רק כדי לגלות שאבא שלה שכר את המשרד כדי שיעזרו לו למצוא שידוך עבורה. מה שאומר שני דברים: אסור לו לצאת איתה, והוא צריך לשדך אותה למישהו אחר.

מפה מתחילה קומדיה רומנטית חמודה, שעוקבת אחרי ערן, אליה ועוד כמה דמויות.

הספר גרם לי לחשוב על "מצרפי המקרים" של יואב בלום, ועל הסרט "המשחק" מ-1997. שניהם עוסקים באנשים שמנסים להנדס את החיים של אנשים אחרים, הופכים אותם לפיונים במשהו מורכב, שישפיע עליהם בצורה דרמטית. זה עורר בי מחשבות פילוסופיות: איך הייתי מרגישה אם הוריי היו רושמים אותי למשרד שכזה? איך הייתי מרגישה אם הייתי פוגשת את אסף בשידוך שלא ידעתי עליו אבל אסף כן? האם הייתי מבינה ואפילו מעריכה, או דווקא כועסת ומרגישה נבגדת ומרומית?

הספר מתייחס לנושאים האלה, אבל לא לגמרי מתעמת איתם. לא הייתי מתנגדת לקצת יותר עומק וטוויסטים, ואולי גם לסגירת קצוות ועלילות משנה. מצד שני, הקריאה קולחת והדמויות חמודות, מורכבות ומעוררות הזדהות. בהחלט נהניתי.

הסיפור שמאחורי כתיבת הספר – שהמחבר מציין בתודות – מרגש מאד גם הוא.

תלמה / דוד נתיב נכט

עורך: דן פרידמן

249 עמודים