מר אנגלמן לא זמין

"אין תעודת אחריות למשפחה. שברת, זרקת. אין תיקונים."

המשפט הגאוני הזה הוא רק אחד מתוך יהלומים רבים ששבו את ליבי בספר הנפלא "מר אנגלמן לא זמין".

במותחן קומי שנון וקצבי, מתאר רז קלמנוביץ (דרור חייב למות המעולללללה) את עלילותיו של נוכל קטן וקצת עלוב, שכל מה שהוא באמת שואף לו הוא לזכות בסליחתה של בתו.

רז מתרחק מקלישאת ה"נוכל בעל לב זהב", ובמקום זאת יוצר נוכל אפלולי ועלוב, שיותר קל לבוז לו מאשר להזדהות איתו. מהבחינה הזאת, מוטי שוורץ, גיבור 'מר אנגלמן', מזכיר את דליה גיבורת 'דרור חייב למות' – אישה נרגנת ומרירה, שמתנהגת לכולם בצורה מחפירה למדי, עד לשינוי שתעבור.

ואכן, ככל שהספר מתקדם, אנחנו לומדים לחבב את מוטי. לראות את כוונותיו הטובות שמפעפעות מבעד לסדקי מעשי הנוכלות והרמאות, ולרצות שיצליח במעשה הנפשע החדש שלו: להתחזות למשורר הלאומי (המת מאד) מר אנגלמן, ולאסוף במקומו את פרס משרד התרבות, על סך 160 אלף ₪.

באמצעות קומדיה מבדחת של טעויות ושלל דמויות מטורללות כמו שרק רז יודע ליצור, הוא יורה חיצים ושוחט פרות קדושות מכל הסוגים. אהבתי במיוחד את הבדיחה על השר לשיתוף פעולה בין לשכתי, ובקיצור – שר השפ"ל, ובכלל את ההתייחסויות האקטואליות ליחס המדינה לתרבות. למה להכיר את שירו של מר אנגלמן "שלושה ברווזים", כשמספיק להכיר את "שלושה בנות" של נועה קירל? ולמי אכפת שהמשורר הלאומי המפורסם ביותר בישראל חי בעליבות ודלות בבית מט לנפול? העיקר ששר התרבות, המדע, הספורט והמורשת ילחץ לו את היד בטקס חגיגי.

בין דמויות המשנה האדירות נמצאים: כלב דימנטי בשם ביאליק, שכנה חטטנית ומצחיקה (שהיא הדמות שהכי אהבתי!) שתי בנות מנוכרות ומורכבות, בן זוג חכם ומסור, עבריין טיפש ואלים ונהג אוטובוס בעל אוצר מילים מוגבל. כולן, כצפוי, נהדרות ומצחיקות וכתובות היטב.

כשאת מוצאת את עצמך מעתיקה משפטים בספר, פשוט כי הם שנונים מדי ובא לך לחלוק אותם עם אחרים, כנראה שהספר משובח. כשאת מוצאת את עצמך קוראת בלילה במקום ללכת לישון, הרי זאת ההוכחה שהספר ממש משובח.

לא שהיה לי ספק, כי רז הרים רף מאד גבוה עם דרור חייב למות, והעניק את מלוא הכישרון והיכולת שלו גם פה, במר אנגלמן.

הנאה מובטחת.

ואני כמובן משוחדת, כי אימרי זרטל עיצב גם את הכריכות שלי, אבל וואו – כמה הכריכה יפה!

ערכה בחסד: אורנה לנדאו המוכשרת כל כך, שערכה גם את שני ספריי.

מר אנגלמן לא זמין, רז קלמנוביץ, הוצאת התחנה, 199 עמודים.