בעולם עתידני בו חקר כוכבים והתיישבות בהם הם דבר שבשגרה, משלחות שיוצאות לאותם כוכבים בדרך כלל שוכרות יחידות אבטחה מיוחדות הנקראות "רובורצח". אנחנו עוקבים אחרי יחידת אבטחה ספציפית במיוחד, שפרצה למודול הראשי שלה ובעצם פועלת באופן עצמאי, עם חופש לעשות ככל העולה על רוחה. נשמע מאיים למדי? טוב, כן. רק שרובוצח שלנו קצת.. שונה, או לפחות לעומת תפיסת העולם כלפי יחידות האבטחה.

וכך, רובורצח מתלווה למשלחת שנשלחה לחקור כוכב מרוחק, רק ששם העניינים קצת יוצאים משליטה ומהר מאוד המשלחת (וכמובן, היחידה) מבינה שאולי הם בצרות צרורות. הנובלה השנייה ממשיכה מנקודת הסיום של הנובלה הראשונה אבל עם עלילה נפרדת שעוקבת אחרי רובורצח במטרה לפתור קונפליקט לא פתור מהעבר הדי רחוק.

מה חשבתי במהלך הקריאה

רגע לפני שאני אספר קצת יותר על הספר הפשוט מעולה(!!) הזה, ארחיב לגבי חלוקת הנובלות: במקור, אלו ספרים קצרים מאוד והוצאת אופוס החליטה לאגד את שתי הנובלות הראשונות לספר אחד, בעיניי זו דווקא בחירה חכמה במקום להפריד כל סיפור דווקא בגלל שמדובר בנובלות קצרות, היה מרענן לקרוא סיפורים עם התחלה, אמצע וסוף ברורים שגם נפרדים - למרות שהנובלה השנייה ממשיכה בצורה ישירה את הראשונה, כמו שכבר הזכרתי היא עומדת בפני עצמה (אבל עדיין כדאי וחשוב לקרוא לפי הסדר).

אני אגיד את זה הכי פשוט שיש, נהניתי ברמות. יש בספר כל כך הרבה אלמנטים שיכולתי להתחבר אליהם מיד וכמכלול הספר עבד לי כמעט מכל בחינה.

נתחיל בלדבר על רובורצח, תמיד כיף לקרוא על דמויות ראשיות שונות, והיחידה שלנו לחלוטין במשבצת הזו. מעבר כמובן לעובדה שלא מדובר בדמות אנושית, גם בפני עצמה היא חריגה מאוד - בגדול, השאיפה העיקרית של רובורצח היא פשוט להתבטל, להימנע ממגע עם בני אנוש ולצפות באינסוף שעות של סדרות ששמורות היטב באחסון הפנימי הלא מבוקר שלה. תגידו לי, היש מושלם מזה? אין צורך בכלל לפרט כמה שאותן מטרות אולטימטביות מובילות למצבים משעשעים למדי, אבל בכולנו יש את הצד הקטן הזה שמדי פעם פשוט רוצה להיות כמו רובורצח ומבחינתי מדובר בהברקה נהדרת לדמות ראשית.

אני אמשיך בלדבר על ההומור שעמוס בציניות וסרקזם, בכלל כל השקפת העולם של רובוצח מאוד.. יוצאת דופן וצחקתי הרבה יותר מפעם אחת. אבל הספר לא רק מצחיק, הוא בעיקר שילוב מאוד מדויק של עלילות מהודקות יחסית (גם אם לא הכי מבריקות), מתח, אקשן וכן, גם מוטיב חזק של מד"ב, אם כי הוא יתאים לדעתי גם לאלו שפחות קוראים ספרי מדע בדיוני.

הספר יחסית קליל וגם מדובר בנובלות קצרות כאמור, אבל מדי פעם הייתי צריך להתרכז קצת והיו בו גם רגעים "כבדים" יותר. לא בהכרח בגלל האווירה אלא לתחושתי יותר בשביל להכיר את המושגים השונים, בכל זאת סביבה שונה בהרבה מהעולם שלנו - למרות שכבר כיום יש לנו בינות מלאכותיות מתקדמות יחסית והיה מעניין לקרוא מהזווית הזו.

כהמשך לפסקה האחרונה אני אספר שיש אלמנט משמעותי שבו הקונפליקט פנימי של היחידה כלפי עצמה תופס מקום - היא לא בדיוק רובוט וגם לא בדיוק אנושית, אז למה זה הופך אותה? רוב האוכלוסיה בעולם של רובורצח מעדיפה להתעלם ממחשבות ותהיות שכאלה אבל יש גם אנשים שנחושים להתייחס ליחידות כבני אנוש מה שהופך את ההתמודדות של רובורצח למורכבת אף יותר, הספר לא נכנס לפינות פילוסופיות במיוחד אבל הוא כן נותן מקום לדיון היפה הזה, שבשבילי ממש הוסיף מימד של עומק.

טריגרים ותכנים רגישים

קרבות ופציעות, מוות, אזכור לטבח, קללות ושפה גסה (לא מעט).

מיניות - אזכור ליחידות דומות ליחידות אבטחה שנקראות רובוסקס וקצת התייחסות של היחידה ליחסי מין ומיניות בכללי בסצנות בסדרות עליהן היא מוותרת.