עולם שבו ביקורת אסורה, ויש חובה לקבל דעה מסוימת, יעמוד בקיפאון ולא ישתכלל, העוולות שבו לא יתוקנו. כשקבוצה מכתיבה את אמונותיה ועמדותיה, ומי שלא מיישר איתם קו, במקרה הטוב נשאר בצד, פרנסתו והשפעתו נפגעת, ובמקרה הרע מושלך למאבק מול המדינה ומערכות המשפט שלה – לא יוכל להצמיח לעולם תיקון. החובה שכל אדם יוכל לומר את אשר עלה בלימודו, בעיונו, בחפשו אחר האמת, והאמת תורה דרכה, והמומחים ידונו, וההמון יקשיב ויטה לאן שיטה, היא הכרח למען האמת והצדק, ולמען השתלמות העולם ושיכלולו. כשדעה מסוימת שולטת בכיפה, ואין אפשרות לערער עליה, וכל המערער עליה כמערער על שפיותו, ומיד זוכה לתיוג – "אתה פרימיטיבי", ובעצם הכרזה זו הוכרז המנצח בדיון, הדעות יושתקו. אבל ימשיכו להתקיים במחתרת, במטבחים, בסלון החברים, מפה לפה, כשיד לפה.

"אני מפחד מתגובות עמיתיי, כי חלק מהם מפחדים להגיב. הם מצנזרים את עצמם מתוך חשש מהסטודנטים ומההנהלה. הם חוששים למשרתם. כולל אלה שיש להם קביעות. הם מפחדים שיושמו ללעג ולקלס בידי לוחמי הצדק החברתי והתקשורת. אם יגידו משהו שנוי במחלוקת – הוא יוצג בהבלטה כדי להגחיך וללעוג לכל פועלם האקדמי. ולא מדובר בימניים או בשמרנים, אלא בליברלים מן המניין. תגובות המטופלים שלי מפחידות אותי: הם חוששים שמא יבולע להם במקום העבודה. ואני מפחד מהעובדה שאפשר לכפות עליי רעיונות... ואני מפחד שהדברים שאני אומר עכשיו, ואולי כמה דברים שאני אומר בהרצאות, יביאו אותי בפני בית הדין לזכויות אדם ויישפטו כ"ביטויי שנאה". ואולי אני פרנואידי, ואולי גם אם הדברים שלי הם לא בלתי חוקיים – ואני חושש שיש סיכוי שזה מה שיהיו – זה יפריע לי ללמד כי אני מנסה לדבר על מה שנכון בעיניי. יש לנו חופש ביטוי כדי שנוכל לרדת לחקר האמת".

(מתוך הרצאה, מובא בעמ' יב).

במילים אלו פרץ לתודעה הציבורית פיטרסון, וזעק שהמלך עירום, היכן שחשב שכל היועצים מפארים את בגדי המלך.

אושר ומשמעות

כולנו רוצים אושר, יש לא מעט הוגים, הן בתרבות היהודית והן בתרבות הכללית העכשווית, שמדברים על החיוביות וטוב האדם ההולך אל אושרו, תיאור אוטופי ונעים. פיטרסון לא מנסה להשלות אותנו שאנו נרכב על חד־קרן אל המטמון תחת הקשת. הוגים כאלו יש רבים, שמספרים לנו שסוד האושר מונח תחת אפנו, ורק אם נושיט את היד וניגע בו, המציאות כולה תעטוף אותנו ברוך ובאהבה. אולי יש אנשים שהחיים מאירים להם פנים, אנשים שבורכו. אולם, הקיום האנושי שאני מכיר, מלא ייסורים וכאב, למוד סבל וקושי, רצוף רשע ומלחמות, עמוס שקרים ותככים, רחוק מן הצדק וחשוך מרוב עוולות, ובו, בתוכו, צריך למצוא משמעות ומטרה, ולא לספר לי שזה לא כמו שאני רואה וחווה.

הדתיות ואנחנו

אחד הקשיים בעולם הדתי הוא דווקא המצוות, קיום מעשי של תורה סדורה, "סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי וְֽתוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי" (תהלים קיט, קיג, בפרפרזה, כמובן). פיטרסון ער לשינוי שמתחולל אצל מי שכבר כמה דורות רחוק מכללי הלכה מעשיים (עמ' 21):

"במערב, התרחקנו מהתרבות הדתית ואפילו הלאומית, גם מתוך שאיפה להפחית את הסכנה של עימות בין קבוצות. אבל הדבר גורם לכך שאנחנו נופלים קורבן קל לייאוש הנובע מחוסר משמעות, וזאת בטח לא מציאה גדולה".

פיטרסון לא רוצה להשאיר אותנו חסרי־אונים מול הסבל, ולא לשעבד אותנו חזרה לתוך חיים דתיים מלאים. פיטרסון מביא בחזרה, לתוך החופש שלנו, המתקדם, קצת סדר, מן הנקודות הטובות שיש בדתות ובמסגרות השמרניות (עמ' 24):

"אנחנו זקוקים לכללים, מוסכמות, חוקים, ערכים – ברמת הפרט והחברה. אנו חיות להקה, בהמות משא. אנחנו חייבים לשאת עול כדי להצדיק את קיומנו האומלל. אנחנו זקוקים לשגרה ולמסורת. בעינינו, זהו סדר. הסדר יכול להיות מופרז, וזה לא טוב, אך כאוס עלול להטביע אותנו – וגם זה לא טוב. עלינו לפסוע במשעול הצר של דרך הישר".

כפי שכתבתי בסקירת הספר 'להיות אדם' מאת פיטרסון (ניתן לראות בהאשתג לעיל), בספריו יש מקורות דתיים רבים, וגם לאדם היהודי הדתי יש מה לקבל ממנו, כיוון שלוקח אותם במבט פסיכולוגי מעמיק, ולאו דווקא כאמת דתית, יותר בכיוון של חכמה בגויים, שיש לקבל האמת – לאחר קריאה, מחשבה, עיבוד, שהייה והתאמה אישית – ממי שאמרשמרנות חדשה

פיטרסון שמרן, אבל לא שמרן קפוא על שמריו, שמתעקש להיות בדיוק כמו שהיו פעם, אלא שמרן אמיתי: כזה הרואה את החכמה והערך במורשת הדורות הקודמים, ומנסה לא לאבד את הטוב שהעניקה האנושות בניסיון חייה הנרחב והארוך עד כה, לטובת רעיון שטרם נבדק דיו (עמ' 262):

"זוהי התרבות שלכם: עץ אלון איתן ועתיק שעל אחד מענפיו אתם יושבים. אם הענף יישבר, אם תנסרוהו למשל, מצפה לכם דרך ארוכה עד שתנחתו בקול חבטה גדול על האדמה. אם אתם קוראים את הספר הזה סביר להניח שאתם נמנים עם בעלי זכויות היתר. אתם יודעים לקרוא. יש לכם זמן לקרוא. אתם שוכנים על ענף גבוה מאוד. דורות רבים נדרשו להציבכם שם. ראוי שתכירו תודה לתרבות שהעלתה אתכם עד הלום. אם אתם חפצים לשנות את העולם לרצונכם, טוב יהיה אם תסתמכו על טיעונים מוצקים. אם אתם מתכוונים להתעקש, כדאי שתדעו על מה להתעקש. טוב יהיה אם תחשבו על כל העניין לעומק, כי הנפילה תהיה כואבת. כדאי שתעשו מה שאחרים עושים, אלא אם יש לכם סיבה טובה מאוד לפעול אחרת. אם אתם הולכים בתלם ונתקעים בבוץ, לכל הפחות אתם יודעים שאנשים אחרים עברו בדרך לפניכם. כשאתם סוטים מן הדרך, בדרך כלל תיפגשו בחיות טרף ובשודדי דרכים".

דברים רבים צריכים תיקון, מוסכם שאין להישאר כך סתם על הענף. אבל גם קשה ללמוד מאפס כל תחום די כדי להתמקצע בו ולתקנו באופן הראוי והנכון. לפעמים אנו מביטים בעוול ורוצים להחריב עד היסוד את כל הקשורים לעוול. פיטרסון מציע לנו את השיטה השמרנית, ומסרטט את אחד מיסודותיה: לסמוך על אחרים, לא סתם הגענו עד הלום, אמנם, עלינו לקבל את חכמת קודמנו תוך ביקורת זהירה ומדודה, יחד עם רצון לשנות את מה שאינו תואם או טוב דיו (עמ' 180):

"אל לכם להתעלם מהקווים המנחים של תרבותכם. החיים קצרים ואין לכם מספיק זמן לגלות את כל הקודים הנכונים בעצמכם. תבונת העבר נקנתה בייסורים רבים, ולאבות אבותיכם היה משהו ללמד אתכם".

כפי שכתבתי בסקירת הספר 'להיות אדם' (ניתן לראות בהאשתג לעיל), הכללים הללו הם עצות טובות, כיוונים להעשרת החיים, אין לראות בהם מצוות עשה ולא תעשה נוקשים, אלא כל אדם יקח את המתאים והראוי לו, ורק את מה שמעשיר את חייו. פיטרסון בעצמו מזהיר (עמ' 330): "היזהרו מפרשנות הנסמכת על סיבה אחת – והישמרו מהאנשים המטיפים לה".

לסקירה מעמיקה של הכללים ועיון בהם, ראו: https://maorhl.wordpress.com/2022/10/03/12-כללים-לחיים-תרופת־נגד-לכאוס-מאת-גורד

* גילוי נאות: אני זוכה לעבוד בהוצאת סלע מאיר. עם זאת, איני מקבל שקל על הסקירה. לא קיבלתי את הספר בשביל הסקירה, ולא נתבקשתי לכתוב עליו סקירה מאיש.