מכשפה עצלנית - סדרת מדריך העצלה לקסם

מכשפה עצלנית / הלן הרפר

(מדריך העצלה לקסם 1)

תקציר:

אייבי היא מכשפה ונהגת מונית באוקספורד, שעושה כל מה שביכולתה כדי להתרחק כמה שאפשר מהמסדר, שמרבית המכשפים באנגליה משתייכים אליו. למעשה, היא מעדיפה את חברתה של חיית הכשף שלה, חתול חצוף בשם ברוטוס, על פני רוב בני האדם. למרות ההסתייגות שלה מהמסדר, היא ממש מחבבת את השכנה שלה איב, אשר נחשבת לאחת מהכישרונות העולים והמבטיחים של המסדר. כשאיב נשלחת למשימה דחופה מטעם המסדר, אייבי לוקחת על עצמה את הטיפול בחתול של שכנתה. מה שהיא לא מצפה לו, זה שזה בדיוק הרגע שבו חברי המסדר מחליטים להופיע על סף דלתה של איב ולקדם אותה לתפקיד חלומותיה, התלמדות תחת מכשף קשוח בשם רפאל וינטר. בגלל טעות בזיהוי הם תופסים את אייבי ויוצרים כבילה קסומה שקושרת אותה אל המכשף הקשוח במקום חברתה. בעוד אייבי נחושה לבטל את הכבילה הקסומה בכל מחיר, היא נסחפת אל תוך העולם הסוער של אגף ארקנה, לצדו של המכשף הכי חתיך והכי בלתי נסבל בכל המסדר.

מה חשבתי על הספר?

הספר הוא שילוב של פנטזיה, רומנטיקה ומסתורין, כאשר כל הטוב הזה מוגש במעטפת של הומור כייפי ואקשן קליל.

אייבי היא גיבורה ממש לא טיפוסית לז'אנר. היא באמת עצלנית, היא תעשה הכול בשביל להימנע מכל עבודה שהיא לא ממש מוכרחה לעשות. היא גם מצחיקה ומאוד ישירה. כל מה שהיא באמת רוצה זה להיזרק על הספה שלה אחרי יום עבודה, לנשנש צ'יפס ולראות טלוויזיה בחברת החתול שלה. אין לה כוח למסעות הרואיים מיותרים. היא רק רוצה לפתור את התסבוכת שהיא נקלעה אליה כמה שיותר מהר, בכמה שפחות עבודה, וללכת הביתה להתעסק בעניינים שלה.

וינטר הוא סוג של גרסת המכשפים למשטרה קסומה וההפך מאייבי בכל הקשור למאמץ ועבודה קשה. בהתחלה הוא דמות שקשה לחבב – הוא גס רוח אל אייבי, יורד עליה בכל הזדמנות, ובכללי מאוד מזלזל בה. עם זאת, ככל ששיתוף הפעולה ביניהם מעמיק הוא נחשף לצדדים נוספים שלה, והדינמיקה ביניהם מתחילה להשתנות. המתח הרומנטי נבנה לאט יחסית, אבל הוא ממש כייפי לקריאה.

מבחינת בניית העולם, הסיפור מתרחש בעולם מאוד דומה למה שמוכר לנו, רק שיש בו קסם, הוא חלק מחיי היום-יום וכולם מודעים לקיומו.

הפתרון של המסתורין בסוף הרגיש קל מדי, אבל זה לא הפריע לי בכלל, פשוט כי הספר עצמו היה כל כך מהנה, והצליח לשפר את מצב הרוח שלי בכל פעם שהגעתי אליו.

הספר הוא חלק מטרילוגיה, אבל לגמרי עומד בפני עצמו. הסוף סוגר את הסיפור שנפתח בספר הזה בצורה די מספקת, ומשאיר רק מעט קצוות פתוחים להמשך.