חלב, דבש ואי-ודאות

בשונה מספרים רבים על הפרשה, כאן מדובר בספר שנכתב מתוך החיבור בין התורה לבין החיים. תודה שהיא דרך חיים. וחיים שמאירים ופונים אל התורה לקבל הכוונה לא תשובות ומופתים של מאגיה ודילוגי אותיות, אלא הכוונה של דרך חיים מתוך התורה, שאוהב את החיים ומפרה אותם.

בחומש במדבר אנו מתחילים לראות הנהגה מבוזרת יותר, הנהגה של ראשי שבטים, מתחילת החומש ועד עלייתם לשיא תפקידם: לעלות לארץ ולחזור אל העם במדבר, ממילא, פרשת במדבר, עוסקת ב'נשיאים ורוח' – על מנהיגות בעידן של שינוי, ומבט עמוק מתוך נאמנות על המציאות.

לפעמים אני שואל את עצמי, ואילו הייתי עם המרגלים, עולה עמם לארץ ויורד למדבר, עם מי מהם הייתי? כמו מי הייתי חושב וכיצד הייתי נוהג?

קל לומר שהייתי רוצה להימנות עם יהושע וכלב, אבל האם בחיי הנוכחיים יש דילמות דומות, ואם כן, כיצד אני נוהג בדילמות אלו: החיים האישיים, בבחירת בת זוג, בהשקעות בעסקים, ואף ביחסי לעמי ולמולדתי – כיהושע וכלב או כעדת המרגלים?

כל המרגלים ראו את אותם נתונים, ונראה שהמרגלים דוברים נתונים מדויקים, אז מה מיוחד בחשיבה של יהושע וכלב? שהיא חשיבה "ברובד שני", ונראה תובנה המחוברת לחיים שלנו:

"כדי להבין מהי חשיבה ברובד שני, נעמיד את עצמנו במקומו של משקיע הבוחן השקעה חדשה. בחשיבה ברובד ראשון ניתן לומר: חברה מסוימת נמצאת במצב טוב, ולכן כדאי לקנות את מניותיה בבורסה. הבעיה היא שהידע זמין לכול, וערכו כבר מגולם בשווי המניה. כדי להגיע להשקעה מוצלחת צריך לשאול שאלות עמוקות יותר, כגון: מה אני יודע שמישהו אחר לא יודע? האם יש לי תובנה או הבנה שלאחרים אין? האם התובנה הייחודית שבידי מאפשרת לי לחזות סיטואציה שבה חברה הנחשבת לגרועה תפרוץ, בניגוד לתחזיות הרווחות? האם באפשרותי להשפיע על העתיד, או שנושבת אפילו ליצור אותו, על בסיס הידע שבידי?" (עמ' 60).

המרגלים פועלים כרוב האנשים, כשמניה עולה חושבים שטוב לקנותה, וכשיורדת מוכרים אותה. יהושע וכלב, מעמיקים בנתונים ורואים מעבר לכך, ייתכן שמניה נפלה מאיזה טעם צדדי ו"מטופש", והעדה ברובה רצה למכור, אבל באמת, זו מניה מוצלחת, ואין סיבה אמיתית לבהלה של מכירתה. כך אנו לפעמים נוהגים גם עם חברים ואנשים: אדם מסוים נופל, ו"אבן מאסו הבונים", פתאום בדלים ממנו, מוכרים את שמו והחברות עמו, אבל החבר המעמיק, מעבר להיותו אדם נאמן, שמבין שלא נוהגים כך, מתבונן ורואה שאין בבהלה יסוד, ועתידה אבן נמאסת זו לשוב ולעלות ביתר שאת, וממילא, נאמנות פנימית ויסודית, גורמת למבט מעמיק מלא אמון, אך מחובר היטב למציאות, ואלו שנשארים עם המניה, עם החברות גם בשעת משבר, זוכים להיות חברים גם בשעות טובות כשהחבר עולה לגדולה. וכפי שזה נכון באדם הפרטי – כך במעגלים רחבים יותר: בנאמנות למשפחה, בנאמנות לעם ולארץ – מי שיוכלו להעמיק מתוך מבט נאמן, הם הם אלו שמביאים את הגאולה ולהם ראויה המנהיגות. 

* גילוי נאות: אני זוכה לעבוד בהוצאת סלע מאיר. הייתי שותף בעריכת הספר. עם זאת, איני מקבל שקל על הסקירה. לא קיבלתי את הספר בשביל הסקירה, ולא נתבקשתי לכתוב עליו סקירה מאיש.