קאלנדור

קאלנדור בנוי כמו ספר פנטזיה טיפוסי, ע"פ הצ'קליסט: מפה מפורטת בתחילת הספר? יש. אלפים וגובלינים? יש. ממלכה? יש. סביבת ימי בינימית? יש. כוח מרושע שמאיים לשנות את העולם? יש. ועם זאת, השינוי המרכזי בספר מהז'אנר הוא החביבות שלו. בנקודת הפתיחה של הספר שורר שלום בממלכה ובני הגזעיים מעורבבים ביניהם עד כדי כך שלפעמים קשה לזהות מה הוא מוצאה של דמות ברחוב. הדיאולוגים בין הדמויות וההתרחשויות ביניהן הרבה יותר עדינות מהרגיל לז'אנר, ובהתאם גם הסצינות שאמורות להיות מפחידות או מרגשות פחות הפחידו והסעירו אותי. יכול להיות שהספר מותאם יותר לילדים, אך בתור קוראת ותיקה של הז'אנר ציפיתי לתיאורים מותחים יותר של סצנות האקשן.

נקודה נוספת שהפריעה לי - הספר היה קצר מדי לטעמי. העלילה נעה קצת מהר, הדמויות היו מעט שטוחות, והעמקה בסיפורי הרקע שלהן ובקשר ביניהן הייתה יכולה לעזור להיקשרות שלנו אליהן, שלא היתה מספיק עמוקה לדעתי. בחירה עריכתית שאהבתי היא קטעי המעבר בין הפרקים שעיבו את העולם ודאגו להשלים לנו את הידע החסר בצורה חיננית וקלילה.

לסיכום - ספר חביב ומהנה, מתאים לדעתי החל מגיל 12 בערך.

טריגרים: מוות ואלימות, יחסית לא גרפיים.