מעריצה

קאת מעריצה את סיימון סנואו. מיהו סיימון סנואו, טוב ששאלתם, כי הספר פותח מקטע לכאורה מתוך אנציקלופדיה:

"סיימון סנואו הוא שמה של סדרת פנטזיה בת שבעת ספרים שכתבה הסופרת והבלשנית ג'מה ט' לזלי. הסדרה מספרת את סיפורו של סיימון סנואו, יתום בן 11 למנקשייר, שמתקבל ללימודים בבית הספר לקסמים במטרה להיות קוסם..."

נשמע לכם מוכר? נהדר.

אז קאת מעריצה את סיימון סנואו. והיא לא סתם מעריצה, היא פעילה מאוד בפאנדום וכותבת פאנפיק משלה שזוכה לעשרות אלפי כניסות לכל פרק.

לקאת יש גם אחות תאומה, רן, שהיתה שותפה מלאה להערצה של קאת, אבל התרחקה משם עם ההתבגרות של שתיהן. אבל קאת לא מצליחה להרפות, כי היא פשוט לא רוצה.

הספר מתחיל כשקאת ורן מתחילות את הקולג', וזו חוויה מאוד לא פשוטה לקאת. האם קאת יכולה לעשות את זה? האם תוכל להצליח בלי רן? האם היא מוכנה להתחיל לחיות את החיים שלה? והאם היא בכלל רוצה להתבגר, אם זה אומר להשאיר את סיימון סנואו מאחור?

אז מה דעתי על הספר?

הספר זורם מאוד וקליל. את הסקירה הזאת אני כותבת כבר אחרי קריאה שניה או שלישית של הספר 

ראוול עושה לדעתי עבודה מצוינת בבניית הדמויות שלה. כל דמות שפגשתי במהלך הקריאה יכולתי לדמיין בקלות ובסה"כ הן אנושיות מאוד. הספר עצמו הוא ספר התבגרות, ואני חושבת שהדמות של קאת מתפתחת ופורחת במהלך הספר, וכל זאת עם לא מעט קשיים בדרך שרבים מאיתנו יכולים להתחבר אליהם.

נושא שכמובן מטופל בהרחבה הוא הפאנדום. בתור פוטרהדית יחסית רצינית נהנתי גם מהרפרנסים הברורים במהלך הספר וגם מההזדהות עם החוויה, גם אם לעיתים הסתכלתי עליה מהצד, כמו ההמתנה לספר חדש בסדרה וההשקה החגיגית בחצות, או לפורומים (שבחוויה שלי התעסקו במיוחד בשאלה מי הוא רא"ב).

יש רמזים פה ושם למין (אבל לא סצנות מפורשות מעבר לנשיקות) וכוכבי הפאנפיק של קאת הם זוג הומואים, וגם לכך יש כמובן התייחסות. ללא אלימות. מתאים לדעתי לגילאי 13+.

שורה תחתונה: מומלץ מאוד לכל מי שרואה את עצמו כחלק מפאנדום, ובכלל.