החדר בקצה המסדרון

על מה הספר?

שחר, גבר בשנות ה40 לחייו עובר לבית חדש באבן יהודה ביחד עם אשתו החדשה נועה, וזוג התאומות שלה. כשנועה נוסעת לחופשת עובדה, שחר נשאר לבד לשמור על הבנות. הוא מגלה לאימתו שבבית קורים דברים מוזרים, חפצים זזים מעצמם, ועליו להגן על המשפחה, ולגרש את הדייר הלא קרוא מביתו החדש.

מה חשבתי על הספר?

עלו לי הרבה מחשבות על הספר, העלילה, הדמויות, והכתיבה. קשה לכתוב את כל המחשבות מבלי לחשוף ספוילרים, לכן למי שיש שאלות מוזמן לכתוב לי בפרטי ונדבר על הספר :)

1. הספר מוגדר כמותחן המשלב דרמה משפחתית, מסתורין, ואימה - והוא אכן עונה על שלושת הקריטריונים האלה. הספר מותח, שומר על קצב גבוה ומאוד קל להישאב אליו. העלילה יצירתית, החל מהתא המשפחתי המיוחד של שחר (נשוי עם שתי בנות חורגות), ועד הכיוון המפתיע שהספר הולך אליו במחציתו השנייה.

2. הסופר מצליח לעבור בין ז'אנר המותחן והאימה, לבין ז'אנר הדרמה בצורה משכנעת וחלקה. יש משהו מיוחד בספר שמצד אחד גורם לך להשאיר אור דלוק במסדרון בלילה, ומהצד השני נוגע בסוגיות עמוקות כמו התמודדות עם אובדן, הורות, אשמה, וגבריות.

3. אהבתי את הישראליות שבספר. סיפור רוחות שממוקם באבן יהודה, זה משהו שלא קוראים כל יום. בנוסף, הישראליות בולטת גם בגישה להורות, וברפרנסים לאורך הספר (בין אם לספרי ילדים ובין אם לשירים).

4. ז'אנר העל טבעי הוא פחות הסגנון שלי, ועם זאת, כל פעם שאני קורא ספר על-טבעי שמתרחש בעולם מציאותי, מעניין אותי מאוד איך הסופר/ת בחר שהדמויות שלו יגיבו להבנה שהמציאות כפי שהכירו אותה - השתנתה. לדעתי הספר עומד בזה בציון גבוה אך לא מושלם. ככל שהספר מתקדם, נירמול הסיטואציה ההזויה שמתרחשת בו הרגיש לי לא מספיק אמין.

5. הדמות של שחר הייתה לי מעט פלקטית, ולעיתים לא קוהרנטית. הוא סופר מופנם, לא אימפולסיבי, מחזיק את עצמו, ומרשה לעצמו לחוש פחד (או כל רגש אחר) רק אחרי שהוא בטוח שזה לא יפגע באהוביו (דמיינתי אותו זורק צרחת בהלה רק אחרי שהוא מסתכל ימינה ושמאלה). זה כאילו סיפור רוחות על חנון הייטקיסט. למרות כל זה, בעיקר רציתי שיהיה לו טוב, והייתה לי הרבה אמפתיה כלפיו.

6. אהבתי את הנגיעה של הספר בעולמות הסיאנס והאסטרולוגיה (אולי מוזר לקשר בין שני הדברים האלה). הרגיש שהסופר עשה מחקר לפני כן. הייתי שמח ללמוד אפילו עוד על העולם הזה.

7. להרגשתי הספר שם דגש על העלילה הסוחפת והמהירה, ופחות על הכתיבה. הצלחתי לדמיין אותו בקלות הופך לסרט או סדרה. זאת אומרת, חוץ מחלק אחד שקורה ברבע האחרון של הספר, שבו דמות המספר (הספר כתוב בגוף שלישי) מגלה לנו הקוראים על משהו שהולך לקרות מאוחר יותר באותו יום, לא הרגשתי שיש קטע בספר שמנצל את המדיום הספרותי שלא היה מצליח לעבור בסרט.

לסיכום

ספר מותח, אימתי (על-טבעי), שלא מתפשר על נגיעות בסוגיות עמוקות ואפילו קצת טאבואיות. לפעמים רציתי לנענע את הדמויות והרגשתי חוסר קוהרנטיות בהתנהגותן.

ספר מיוחד בנוף הישראלי, ממליץ כספר טיסה/חופשה/בלילה חורפי.