אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות האלה

אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות אלה, זה ספר שהוא המדריך המלא לגיל המעבר שכתבו שלי גרוס וקרין קידר ועוד כמה דוקטורים ופרופסורים שמוזכרים בפרק התודות, ולי אין מספיק מילים להודות להן!

כבר כמה שנים אני בגיל הזה, וזו פעם ראשונה שאני מוצאת חומר כתוב שמבאר במילים נגישות לכל אדם, תהליכים פיזיולוגיים וביולוגיים ועוד לוגיים כאלה, שמתרחשים בגוף האישה החל מגיל ארבעים, בערך (וגם ע זה מוסבר) ועד הרבה אחר כך, תקראו בעצמיכם ותבינו.

בשפה נהירה ולא מתנשאת, נפרשים הכאבים ונפתחות המבוכות, וניתנות גם תשובות ופתרונות במגוון גישות. ההוליסטית והנקודתית, הרפואים והטבעית, הניתוח וההשלמה, הכול מוצע לבחירת המבקשת מזור, לפי ערכיה, רמת כאבה, ערכיה ותפיסת עולמה. ויש מקומות שכתוב בפירוש - לכי להיבדק ולחקור לעומק.

יש פרק שעוסק בהיסטוריה של הרפואה הנשית המערבית, ויש פרק שמסביר על זיכרון והיעדרו, ויש פרק על ספורט ופרק על שמחת חיים. הספר הזה כל כך מקיף, שבמקום "רק לדפדף" בו, נצמדתי אליו שעות ארוכות וגמעתי מילים בשמחה, בהתרגשות, ובחמלה עצמית. וידעתי שאני חייבת לספר עליו לחברותיי ואחיותיי (כן, כן, הביולוגיות שכולנו חוות כעת את אותו עשור).

אם אתן בסביבות הגי שלי, בטח תזכרו את הספר שרובינו קיבלנו לבת מצווה "מ-12 עד 16" וכמה שהיה מיותר, ככה המדריך הזה בדיוק ההפך. נחוץ, ומבואר, ועושה נחת.

תתנו לעצמיכן מתנה, ותקראו את הספר הזה. בלי קשר לגלי חום, עצבנות, השמנה בטנית (איכס, איזו מילה), קמטים או סיבה לצאת לריצה.

אני כל כך שמחה שיש לי אותו, לפחות עד שיחזור לי האסטרוגן.