המדריך לרצח לילדות טובות

המלצה על הספר "המדריך לרצח לילדות טובות" שכתבה הולי ג'קסון, בתרגומה של יעל אכמון, קיבלתי מאחותי עינת. זהו ספר נוער, ואני לא מבקרת במדף הזה לעיתים קרובות, וחבל.

כמו שאפשר להבין משמו, מדובר בעלילה שקשורה לרצח, בנוסף, יש בספר הזה עוד טריגרים של אלימות, ופשע – למי שרגיש.

במרכז העלילה עומדת פיפה פיץ־אמובי ("פיפ"), תלמידת י"ב חכמה ועקשנית, שבוחרת לחקור לפרויקט גמר רצח שאירע בעיירה חמש שנים קודם. לכאורה, התיק החקירה נסגר מזמן: נערה בשם אנדי בל נרצחה בידי סאל, בן זוגה, שהתאבד זמן קצר לאחר מכן. אבל פיפ מאמינה שהסיפור לא כל כך פשוט, והיא מתחילה חקירה שמסתבכת יותר ויותר, וחושפת שכבות של שקרים, אינטרסים וסודות.

החוזקה הגדולה של הספר היא בניית המתח. ג'קסון מצליחה לגרום לקורא לחשוד כמעט בכל דמות, וכל גילוי חדש משנה את התמונה. כמו בספרי מתח רבים גם כאן החקירה אמינה ומחושבת, והפתרון נבנה בהדרגה באמצעות רמזים הפזורים לאורך העלילה, וכל השערה נבחנת ומתהפכת שוב ושוב.

הסיפור כתוב באופן שמשלב את העלילה עם קטעים מיומן החקירה של פיפ, תמלילי ראיונות, הודעות ומסמכים שונים, וזה יוצר תחושה שהקורא משתתף בעצמו בחקירה ומוסיף לספר קצב ודינמיות.

פיפ היא גיבורה מוצלחת במיוחד: אינטליגנטית, נחושה ובעלת חוש צדק מפותח, אך גם פזיזה ולעיתים חסרת אחריות. כלומר, היא נערה אמיתית, ולכן קל להזדהות איתה. עם זאת, לעיתים ההתקדמות בחקירה מהירה מדי, ויש רגעים שבהם נדמה שהמזל משחק לטובת הגיבורה. בנוסף, חלק מהטוויסטים צפויים יחסית.

למרות שהספר משווק כספר נוער, הוא מצליח לגעת גם בקוראים מבוגרים בזכות העיסוק בנושאים כמו בריונות, דימוי חברתי, גזענות, אלימות מינית ואמון במערכות החוק. הוא מצליח להיות גם ספר מתח סוחף וגם ביקורת חברתית עדינה על הדרך שבה קהילה שלמה בוחרת להאמין לסיפור שנוח לה להאמין בו.

בשורה התחתונה, "המדריך לרצח לילדות טובות" הוא מותחן חכם, מהיר וקשה להניח מהיד. הוא אמנם מיועד לבני נוער בוגרים, אך גם קוראים מבוגרים שאוהבים תעלומות בלשיות יהינו ממנו, ובטח קוראים שיש להם נוער בבית.