מוות אורב

אזהרת מסע: זו סקירה על ספר שני בסדרת האחרים, השתדלתי לא להכניס ספויילרים אבל ממליץ לקרוא את הסקירה שלי על הראשון (וגם את הספר עצמו כמובן).

על הספר

לאחר אירועי הספר הקודם, חצר לייקסייד חיה בשגרה כלשהי, או לפחות זהו הרושם הראשוני. בפועל ברחבי היבשת עימותים ותוקפנות בין האחרים לבין בני האדם ואפילו אלימות בין הגזעים עצמם מובילים לכמה מסקנות מטרידות במיוחד כלפי חיי השותפות השבריריים בין האחרים לאנושות.

גם בלייקסייד מרגישים את הרוח הנושבת שקוראת לשינוי משמעותי, ואחרי כמה תקיפות סמוכות של ע-ורבים וסנגוויטי, תושבי החצר מבינים שעתיד האנושות ביבשת תלוי בהם ובמקשרת האנושית, הלוא היא מג (או: המג שלנו).

מה חשבתי במהלך הקריאה

טוב, בשורה התחתונה מדובר בספר שהוא דוגמא לאיך לכתוב ספר המשך - והוא לא נופל מקודמו בסדרה.

את נכתב באדום קראתי בתחילת החודש, ולמרות שבעקבות המלצה חשבתי לחכות עוד קצת עד שאקרא את ההמשכים, את מוות אורב קראתי בסוף החודש (כמובן שקראתי בין לבין כמה וכמה ספרים כדי ליצור בכל זאת סוג של הפרדה).

אם אני מבין את ההמלצה שקיבלתי לחכות? כן. אם אפשר בכל זאת? כנראה שכן, אבל אלו ספרים כבדים עם המון דמויות ופיתולי עלילה לזכור, מה שכנראה נותן עדיפות לתת לספרים לשקוע קצת - ויש לי ניסיון עם ספרים כבדים. מצד שני יכול להיות שבגלל שספרים כבדים לא מרתיעים אותי היה פקטור משמעותי בחוויה שלי.

אם נכתב באדום מרגיש קצת כמו אקספוזיציה (מדהימה ממש - גם כסיפור בפני עצמו), מוות אורב כבר מתניע ומקדם אותנו בעלילה, גם בו הקצב איטי והעלילה מורכבת אבל לקראת הסוף כבר ממש מרגישים שדברים משתנים בסדרה, שגם ישפיעו הלאה.

ההתקדמות בעלילה מתרחשת יחד עם הרחבה לעולם, אנחנו לומדים עוד על האחרים ועל ערים סמוכות, וקצת על המתחמים שמחזיקים את הקסנדרה סנגווי - נביאות הדם. מה שמאוד בלט לאורך הספר זו ההדגשה כמה יחסי הכוחות בין האחרים לבני האדם הם לטובת האחרים, ובעצם מציגים את בני האדם כגורם המרכזי לתקיפות מצד האחרים.

בספר הנוכחי עדיין אין ממש מערכת יחסים רומנטית, אבל בהחלט יש קפיצה לכיוון, יש כאן טייק חמוד של מערכת יחסים בה שני הצדדים לא באמת מבינים או מסוגלים מה זה אומר ואיפה הגבולות בין ידידות למשהו מעבר, סיימון הוא ז-אב, ולא יודע איך להתנהל מול בני אנוש כי בסופו של יום הוא טורף קדמוני וקטלני, ומג אמנם יותר מבינה את המשמעות, אבל אחרי שהיא גדלה במתחם בו היא קיבלה יחס דומה לזה שחפץ מקבל היא צריכה ללמוד לחיות מחדש - וזה כולל להבין מה זה אומר בכלל מערכת יחסים רומנטית, אבל ממש לא רק.

גם במוות אורב הדמויות הן היהלום של הספר, בכלל מההתרשמות שלי זו סדרה מוכוונת דמויות שמלאה ברגעים מרגשים ומנחמים. יש התמקדות בדמויות צד מהספר הקודם שהפעם מקבלות יותר יחס, שזה ממש נחמד. אני כן חושב שעניין הדמויות הוא קצת חרב פיפיות - מצד אחד זה כל הקסם של הסדרה, והתאהבתי בעיקר בגלל זה, ומצד שני יש ריבוי דמויות שלפעמים מופיעות רק לסצנה וחצי ואחר כך אנחנו לא שומעים מהן בכלל. זה היה נוכח גם בספר הקודם והפעם חלק מהן היו מאותן דמויות משנה שקיבלו התייחסות - מה שמוביל אותי לנחש שיש סיבה למה יש כל כך הרבה דמויות ולאן זה מתקדם, בטח בצורה שהסיפור מתקדם, אבל אני אדע בוודאות בספרים הבאים.

טריגרים ותכנים רגישים

פגיעה עצמית, אלימות גרפית ומוות שמתואר בצורה די מחרידה, כליאה ושבי של הבנות במתחמי הקסנדרה סנגווי.

מיניות - אין אף סצנה מינית אבל כן יש המון התעסקות ודיבור פתוח בנושא, חלק מהסלואו ברן של מג וסיימון.

לסיכום

לא היה לי בכלל ספק שגם הספר השני בסדרת האחרים יהיה מדהים, והוא לחלוטין עמד בכל הציפיות שלי, מכאן אני רק מחכה יותר ויותר להמשיך לספרים הבאים בסדרה. אם אהבתם את הספר הראשון, ברור שאתם צריכים לקרוא את השני - ולמרות ששני הספרים לא נגמרים בצורה מותחת במיוחד אני יכול להעיד שאישית אני רק רוצה לקרוא עוד על העולם והדמויות (כן, אמרתי את זה בסקירה הקודמת ואני אגיד את זה שוב כי באמת שמדובר בסדרה יוצאת דופן ומיוחדת כל כך).

464 עמודים | תרגום: אדלה חכמי | מאי 2024

תודה שקראתם:)