הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח

אחרי כמה שנים בלי ספרים רומנטיים, משהו בשם (המעט יומרני) של הספר משך אותי, בנוסף זה שהוא קצר, והחלטתי לחרוג מהז'אנרים הרגילים שלי. ההחלטה הייתה מעולה 😉

1. הספר זורם וקולח. יצירתי ולא צפוי. הספר הצליח לרגש אותי, ולעיתים גם להצחיק אותי. הומור ציני, מעט שחור שמצליח לשעשע. כן אציין שהספר יותר מריר וחמוץ, מאשר "סוף שמח".
2. הדמויות עגולות ביותר. הן כתובות בצורה מצוינת. דמויות מורכבות, כל אחת מעוררת אמפתיה בדרכה שלה. הסופרת כל הזמן מביאה עוד דוגמא ועוד אסוסיאציה, שמרחיבה את העולם של הדמות. זה קלאסי show, don't tell שעובד מעולה.
3. הסופרת מצליחה לעבור בין נקודות מבט של דמויות שונות בצורה מעולה. נתקלתי בספרים שבהם עוברים בין נק' מבט של דמויות, אבל איכשהו כולן כתובות אותו דבר. פה זה לא המצב. למרות שחוץ משלומית, שאר הדמויות כתובות בגוף שלישי, עדיין אפשר לחוש בשוני בתיאור הדמויות.
4. משהו ששמתי לב אליו - לא הרגשתי שהספר מאוד ישראלי. זאת אומרת, הכתיבה העברית מעולה, אבל בקלות זה יכל להיות ספר מתורגם, אין פה סממנים ישראלים במיוחד.
5. אהבתי שהסופרת לא מנסה לעשות אידיאליזציה לבגידה. היא מתארת את זה בצורה מאוד אנושית, מעט ברחמים, ולא בתור משהו רומנטי לחלוטין. זה נעשה בצורה עדינה.

לסיכום - ספר מעולה! ספר קצר וקולע, כתיבה עברית מצוינת ודמויות שישארו איתי.