שמי לוסי בארטון

לוסי בארטון ממתינה לניתוח תוספתן בבית חולים בניו יורק כשמחלונה נשקף נופו המרהיב של מגדל קרייזלר.במפתיע אמה מגיעה בטיסה לביקור אחרי שנות נתק רבות. הפעם הראשונה בחייה שטסה.

לוסי ומשפחתה- הוריה, אחיה ואחותה- גדלו שנים בעוני מחפיר במחסן צמוד לבית הדוד בעיירה הנידחת אֶֶמגַש באילינוי. זבל לבן. כאלה שילדים אמרו להם 'המשפחה שלכם מסריחה'. כשהתבגרה התרחקו בני המשפחה זה מזה. אחיה נשאר סוג של בטלן שחי עם הוריו בחור עלוב לאחר גיל שלושים. לוסי עצמה נחלצה מחיי העוני, כעת היא סופרת מצליחה למדי המתגוררת בניו יורק, נשואה בשנית ואם לשתי בנות.

ועכשיו האם יושבת ליד מיטתה והשתיים מעלות זכרונות עבר. אנשים שהכירו, חברים ללימודים, מתחשבנות עם עברן וזו עם זו בשיחות ממושכות, שופכות הכל. על האב שהתנכר לבעלה בשל מוצאו וזכרון קשה בו היתה עדה כילדה בת שש כשחבורת ילדים מכים את אחיה. לוסי לא הרגישה ממש נאהבת בצעירותה ובנקודות שונות בחייה מצאה נחמה וחיבה אצל מורה וכעת הרופא המטפל בה.

קל להעריך את לוסי שיצאה מהעוני, החיים בזבל ועשתה משהו מחייה.

ספר קצר בסגנון שוטף שקראתי כמעט ללא הפסקה על התחשבנות לא קלה בצד גילויי חיבה בין אם לבת (כולל כינוי החיבה 'ביזל' של לוסי) שהנסיבות איחדו אותן זמנית. על מי שהחיים לא היו הוגנים אליהם ואלה שהצליחו. על מעמדות בארצות הברית וחיי העיר הזוהרת והעשירה מול החיים הקשים בעיירות נידחות ושכוחות אל. בעלה השני, למשל, גדל בעוני מחפיר ובימים קרים ללא כסף לחימום לבשו מעילים בבית.

גילוי לא קל על אחיה לאחר שבגר.

לאחר שהאם נפרדת מלוסי המשתחררת מבית החולים לוקח הספר את הקורא עשור קדימה לסגירת המעגל.

איזכורים לארועים ותקופות שהשפיעו ועיצבו את ארצות הברית כולל מגפת האיידס ופיגועי 11 לספטמבר.

ספר על החיים לטוב ולרע, משפחתיות ואומללות מול רצון ותקווה.