"עיר החול", רומן הביכורים המסקרן של יצחק בן עוז, מציב במרכזו חזון שאפתני וכמעט אוטופי, המאוים על ידי גורמים בעלי כוח, אינטרסים פוליטיים ומאבקי יצרים מקומיים. הספר, הכתוב בגוף שלישי, עוקב אחר סיפורו של אלון גולן, אדריכל מבריק המקדיש את חייו לתכנון פרויקט גרנדיוזי: הקמת עיר עתידנית, קוסמופוליטית וחילונית בלב הנגב, המיועדת לאכלס שני מיליון תושבים. בן עוז מפליא לתאר את החלום הארכיטקטוני של אלון- מטרופולין יפהפייה עם לגונה מלאכותית במרכזה, מחירי דיור נגישים לצעירים, ומערכת תחבורה תת-קרקעית מתקדמת הפועלת גם בשבת והמחברת את הפריפריה למרכז.

אלא שמה שמתחיל כהבטחה גדולה לשבירת תקרת הזכוכית של הפקקים ומצוקת הדיור, הופך במהרה לזירת קרב מורכבת שבה החולות הנודדים של המדבר משקפים את היסודות הרעועים של ההבטחות האנושיות.

העלילה תופסת תאוצה כאשר אלון מצליח לגייס קבוצת תורמים נלהבת, רק כדי לגלות שמאחורי החיוכים והלחיצות הידיים מסתתרת מציאות קשוחה. בזה אחר זה, התורמים המרכזיים נושרים ונעלמים, ובן עוז מוביל את הקוראים אל מאחורי הקלעים של אנשי ההון והשלטון בישראל.

הספר מצטיין במיפוי הלחצים הריאליסטיים כל כך שבהם נתקע המיזם: החל מהקהילה הבדואית בנגב הטוענת לבעלות היסטורית על הקרקע, דרך הציבור הדתי המוחה על אפליה ודורש שילוב בעיר החדשה, ועד לראשי ערים קיימות החוששים מפגיעה דמוגרפית וכלכלית קשה ביישוביהם.

המאבקים הללו, המונעים מאינטרסים צרים של בעלי הון ומערכות פוליטיות, הופכים את "עיר החול" לדרמה פוליטית וחברתית אקטואלית ונוקבת, המעלה שאלות מרתקות על היכולת להגשים חזון לאומי במציאות ישראלית שסועה.

לצד המערכה הציבורית הסוערת, הספר שומר על עוגן רגשי אינטימי דרך סיפורו האישי של אלון. תג המחיר של החזון נחשף כבד במיוחד; אלון הוא גבר הגרוש מזה שנתיים, לאחר שאיבד את אשתו האהובה בשל השקיעה הטוטאלית שלו בריצה אחר החלום.

דרך המשבר האישי הזה, בן עוז מייצר איזון עדין בין הארכיטקטורה הציבורית לארכיטקטורה של הנפש. אלון נאלץ להבין, לעיתים בדרך הכואבת, שלצד בניית מגדלים וערים עתידניות, היסודות החשובים ביותר הם אלו שנבנים מול האנשים שאנחנו אוהבים באמת. "עיר החול" הוא רומן קולח, מעורר מחשבה ורב-רבדים, שמצליח לשלב בהצלחה בין מתח פוליטי-חברתי לדרמה אנושית רגישה על חלומות, ויתורים וסדרי עדיפויות.