איך נרפאתי מפרקינסון

הספר הזה קטן במידותיו אבל גדול מאוד ברוח שלו.

זה לא ספר שמנסה למכור אשליה פשוטה של ריפוי, ולא מדריך רפואי שמבטיח פתרונות קסם. זה קודם כל סיפור אישי, חשוף, מצחיק וכואב על אדם שפוגש באמצע החיים מחלה שמערערת לא רק את הגוף, אלא גם את הזהות, הביטחון והאופן שבו אתה מבין את עצמך בעולם.

הדבר היפה בספר הוא ששצקי מצליח לכתוב על פרקינסון בלי להפוך את עצמו רק ל״חולה״. יש בו פחד, נפילות, חוסר אונים ורגעים קשים, אבל יש בו גם הומור, סקרנות, מרד קטן, והרבה מאוד חיים. הוא מזכיר לנו שלפעמים ריפוי הוא לא בהכרח היעלמות המחלה, אלא היכולת למצוא מחדש תנועה, משמעות, יופי ואפילו צחוק בתוך מציאות שהשתנתה.

בעיניי, זה ספר אנושי מאוד על התמודדות, על גוף שמתחיל לבגוד, ועל נפש שמסרבת לוותר לגמרי. קצר, חכם, מרגש - ובעיקר מלא תקווה בלי להיות נאיבי.