גאווה ודעה קדומה

גאווה ודעה קדומה מאת ג'יין אוסטן

על מי אני עובדת? מי אני שאכתוב סקירה על ג'יין אוסטן? מה אני כבר יכולה לומר שאחרים לא אמרו לפני? אמרו לי מי מכם לא מכיר את מר דרסי ואכתוב סקירה מקצועית וראויה כולל תקציר. במקום זה אשתף בחוויה שהייתה כמו קדחת. היא התחילה לפני שבועיים כשחליתי והואלתי בטובי גם לקחת ימי מחלה ויתרה מכך, ביליתי את זמני בצפייה אובססיבית בגרסאות שונות של יצירות המבוססות על ספריה של ג'יין אוסטן. איך קדחת זו התחילה? כידוע, אני אישה מושפעת פרסומות ולאחר טרגוט עקשני על הסדרה הבריטית החדשה (והכה מעולה) צפיתי ביום אחד בכל העונה של The Other Bennet Sister   שלידיעתכן, אחת הטובות. לאחריה הרגשתי לא נעים שדילגתי על אמא ואבא שלה וצפיתי בגאווה ודעה קדומה של הBBC ולאחריה בסרט המאוד יפה אבל לא הכי מדויק עם קירה נייטלי. מאחר והקדחת פשטה בי כמו בשדה קוצים המשכתי לצפות בשתי גרסאות של כל יצירה של אוסטן (אמה, תבונה ורגישות, מנזר נורת׳אנגר, שכנוע ומנספילד פארק) (לא בכולם צלחתי את הגרסה הישנה יותר) וברוך ה׳ עם בו השבת לא הייתה לי ברירה אלא להניח למחשב הנייד ולהרים את הספר.

סלח לי אבי כי עבר זמן רב מדי מאז קראתיו לאחרונה והגיע הזמן להשוואות.

אין ספק כי בקריאה עצמה יכולתי לדמיין את הביצוע של הסדרה המעולה עם קולין פירת׳ (כאילו, מי לא רוצה לדמיין את קולין פירת׳?). הדמויות הנפלאות, הטעויות האנושיות והסבל המתוק של התאהבות חסרת מענה סיפקו את הצורך ברומנטיקה יחד עם הומור מעולה ועוקצני ודמות נשית דעתנית וחזקה שלא מתכופפת אפילו לא לקתרין דה בֶּרג הבלתי. הו! איך שהיא הכניסה לה בסוף!  בזכות הקדחת (שהזנתי באדיקות גם כשחזרתי לקו הבריאות על ידי צפייה בסרטונים חוזרים ונשנים וקריאת הספר כאילו הייתי אליזבת הקוראת את מכתבו של מר דרסי) אף התחלתי וסיימתי כתב יד חדש ומושפע עד מאוד שכרגע אני עוד מאוהבת בו אבל אל דאגה, יתכן והוא חרא מוחלט וימים יגידו.

מסקנה: יש ספרים שלא נס ליחם. מסקנה שנייה: זה בסדר לקחת ימי מחלה כשחולים וזה בסדר להעביר אותם בהתעלמות מוחלטת מהעולם, אישתו והמאהב. מסקנה אחרונה: לפעמים צריך להטביע את עצמך ביצירות כדי למצוא חבל שימשוך אותך למעלה.

אל תראו זאת כסקירה, קחו זאת כמרשם.

בהצלחה.