הרומנטיקנים המתים

"רומן רומנטי משאיר בך תחושה של שמחה, או לפחות של שביעות רצון״

איזה ספר נהדר לסיים איתו את מרץ. ועוד ספר שלא תכננתי בכלל לקרוא אותו בשלב הזה. אשלי פוסטון והוצאת לב אדום הן הוצאה חדשה וסופרת חדשה ובהחלט לא התאכזבתי. יש לי כמה השגות לגבי שתי טעויות אבל הן שוליות ומאוד לא נורא בעיניי.

עלילה: נתחיל מזה שהתקציר של הספר ספוילר מטורף לספר עצמו. המזל הוא שאני לא נוהג לקרוא תקצירים כמעט בדרך כלל אז נמנע ממני את עוגמת הנפש הזה. העלילה הלא מספיילרת היא שפלורנס דיי, סופרת צללים, צריכה להגיש את טיוטת הספר האחרון של הספר שהיא כותבת. היא מתקשה בכך ולא מצליחה. משהו קרה והיא נקראת לחזור הביתה לחיק משפחתה – שם סדרת אירועים מעניינת המחברת בין המתים לחיים גורמת לפלורנס להתמודד עם הקושי שלה.

זהו.

מה חשבתי עליו:

זה יהיה קשה לכתוב סקירה על ספר שהתקציר שלו מספיילר אותו בטירוף. אבל נגיד ככה – הספר מלא בדמויות טובות וכייפיות. אחת מהן הם דינה, דמות ג'נדרקוויר, אז הקריאה שלהם הייתה מעניינת, וחבל שלא קיבלנו מהם יותר. הסיפור הראשי של פלורנס שחוזרת הביתה וצריכה להתמודד עם דברים היה די מעניין ותהליך פסיכולוגי מעניין. היו חלקים שאהבתי כמו משחק הקלפים, השיחות העמוקות שלה עם בנג'י אנדור, וכל סיפור המסגרת שבגינו היא נאלצת לחזור הביתה. וכמובן – בדיחות המטא של אוהבי ספרים. יש כאן אזכורים לכריסטינה לורן, נורה רוברטס, ועוד הרבה איזכורים. אפילו משחקי מחשב מוצאים את דרכם לכאן.

אוי לא. סמטה אפלולית וצרה, שאין בה אף אחד מלבדנו, החיים שלי מתפרקים. זה המקום שבו אני אירצח. "אם אתה מתכוון לרצוח אותי תגמור עם זה כבר." פלטתי בבכי.

הוא היסס. "סליחה?"

"אין בסביבה אף אחד. תעשה את זה מהר."

דבר אחד שאני אהבתי בספר הזה היה השנינות והבדיחות שקשורות למוות, כי בסופו של דבר, שם הספר מרמז על כך שיש כאן עיסוק במוות. אני לא אגיד של מי, וממש מבקש לא לקרוא תקציר כי זה בא לי בהפתעה בפרק 6 או 7. וזה היה כזה בום. אבל האזכורים למוות ובדיחות שחורות על מוות נמצאות כאן בספר הזה. ולמען האמת, זה גם החוזקה של הספר הזה. אחרי 7.10 – מסתבר שעוד אפשר לצחוק על מוות ולעשות מזה מטעמים. וזה..... כל כך מושלם.

עוד דבר שאהבתי היה השלמות של המשפחה והעובדה שהמשפחה של פלורנס תומכת בה והיא תומכת בהם וזה בא לידי ביטוי בצורה כל כך יפה בספר הזה.

"שמעתי את זה. נראה לי שאני פשוט אוהב סיפורי אהבה. אני אוהב איך שהם הופכים את העולם למקום חלומי וססגוני שבו הכלל היחיד שחייבים לציית לו הוא סוף טוב. ורדפתי אחרי תחושת ההַיי הזאת במשך רוב החיים הבוגרים שלי."

לדעתי, הציטוט הזה הוא בהחלט מסביר למה אני, ניר, כגבר, בוחר לקרוא רומנים רומנטיים ואירוטיים. יש להם מקום בעולם הזה ויש לי חיבה לסיפורים מטופשים ומתוקים כי הם מביעים בשקט את הרצון שלי והצורך שלי לאהבה. אבל כאמור, כשאין לי משהו במציאות, הספרים הם המענה הכי טוב לעניין הזה.

יש המון קומדיה, יש המון שיחות עמוקות, יש המון אהבה, ויש שתי סצינות שלא משאירות מקום לדמיון. בסולם של ניר – 4. יש כאן דבר או שניים שלא אהבתי אבל אני לא אפרט מחמת ספוילר.

אזהרת מסע:

מוות, בגידה, יחסי מין חצי מתוארים (כלומר, זה קורה, אבל לא עד הסוף.)

תכנים רגישים:

דמויות להט"ביות