יצורי מצפון

הספר, במילה אחת, הוא טוב.

ובשתי מילים - טוב מאוד. אהבתי. אפילו ממש טוב מאוד. ממש אהבתי.

שני סיפורים (שמשתלבים להם בסופו של דבר) יש בספר היפה הזה. הראשון הוא על נורית, שנאבקת בעצמה כדי לא לשחזר את ההיסטוריה המשפחתית ולהצליח לייצר משפחה מושלמת והשני הוא על תמר, אישה צעירה שמנסה להיאבק בתחושות אשמה - הן מההווה והן מהעבר.

הבסיס העלילתי של הסיפורים הוא המתח הקבוע בין הרצון האישי לבין ציפיות הסביבה, שמלווה את הגיבורות לאורך כל הספר ומייצר אוסף קונפליקטים וחיכוכים שאת חלקם כולנו מכירים מחיי היומיום, ואת חלקם אנחנו לא רוצים להכיר לעולם.

עד כאן - ספר רגיל, שמספר סיפור ריאליסטי להפליא (וכתוב בעדינות ורגישות יוצאות מהכלל).

אבל מה שמייחד את ״יצורי מצפון״ בעיני, וגרם לי להחזיק אותו איתי עד הסוף, הוא הקול המספר, המיוחד מאוד בעיני, והשפה של הכותבת, שיש בה כמה וכמה הברקות. 

הכתיבה של Tali Avraham שומרת על ריחוק מסוים בין הגיבורות לבין הדמויות האחרות, כולל אלו הקרובות אליהן ביותר, ומתארת התבוננות שהיא ביקורתית ולעיתים צינית, שפרשתי אותה כרצון לשמור על עצמן מפני הסביבה ולא לתת לקרבה לחרוך אותן, אולי כחלק מיסורי (יצורי) המצפון שלהן.

מומלץ מאוד למי שרוצה לקרוא סיפור כן באופן כואב, ושלא מהסס/ת להסתכל במראה!