בנוי לקשר

מתוך עמוד הספר בע-ברית: "בנוי לקשר" הוא ספר קומדיה רומנטית. הוא הרבה מעבר לזה. זה ספר עם הרבה צחוק, רגשות, הזדהות, ובעיקר - החיים עצמם. כל מה שהומו רוצה לקרוא על עצמו. וחשוב ביותר - מראה לעצמנו. ואיזה מזל שלוסיאן ואוליבר קיימים בחיינו!". אתן לכם לנחש מי כתב את זה.

כדי להוציא את זה מהמערכת אגיד כבר עכשיו – זהו קומדיה רומנטית שהגיבורים בה הם שני בנים. יש דיבורים גסים ובדיחות דיק (צ'יני, למשל. צריך לקרוא כדי להבין.), יש רמיזות מיניות. יש התעללות נפשית ועוד משהו שמתגלה לקראת הסוף. עד פה פינת האזהרות.

מתוך צורך לשפר את התדמית הציבורית הגרועה שנדבקה ללוסיאן (שמתעקש שיקראו לו לוק. לא יעזור לו.) הוא שומע בעצת ידידתו הטובה ומציע מערכת יחסים מזויפת עם האדם שהוא הכי פחות אוהב/מחבב. מצדו, גם אוליבר הרציני והקשוח זקוק לבן זוג לקראת המסיבה השנתית אצל הוריו. כך או כך, שניהם צריכים בני זוג מזויפים ושניהם עשויים לגלות שהחיים הם עצמם.

זה פחות או יותר התקציר שאני רוצה שתדעו. אפשר גם לקרוא את התקציר על גב הספר, אבל ככל שתדעו יותר על הספר, זה יפגע בחווית הקריאה.

דבר ראשון שאתייחס אליו הוא רמת הכתיבה הגבוהה והתרגום המצוין של ירון פריד. תקשיבו לי, אני רואה כמה קשה לתרגם ספר שיש בו הרבה בדיחות, ניואנסים, ודברים שקשורים לתרבות הכללית. גם קשה לפעמים להבין את הסיטואציות אליהן לוק ואוליבר נקלעים, אבל כל זה מתגמד לעומת הכתיבה המצוינת של אלכסיס הול. זו הפעם הראשונה שאני פוגש בהול בתרגום לעברית ואני כל כך שמח לדווח שנפגעתי קשות ושאני לגמרי בהאנגאובר של אחרי קריאה.

דבר שני, חוץ מלוק ואוליבר, את הספר מאכלסים כמה וכמה דמויות – החברים המצחיקים עד דמעות של לוק (ואחת מהן גם מכרה משותפת של לוק ואוליבר.), אלכס, הטמבל החביב שעובד לצד לוק במקום עבודתו שמקדשת אמצעים להצלת חיפושיות זבל, השופט מייהוז הסנילי, אביו של לוק שאיתו לוק לא בקשר מאז שזה נטש אותו; אמו של לוק, אישה צרפתייה שלא בדיוק מצנזרת את עצמה, שחיה יחד עם חברתה הטובה ביותר, ג'ודי. אבל אתם יודעים מה?

דבר שלישי - הדמות הראשית של הספר הזה הוא לא לוק ולא אוליבר. הדמות הראשית של הספר הזה הוא החיים. דברים שקורים לנו. תחושות שעוברים עלינו. סיטואציות חברתיות מאוד מובנות מאליהן. כל אחד רוצה אושר, לא? לכל אחד יש פחדים. לכל אחד יש חששות. לכל אחד יש את המגן שתחתיו הוא מסתתר. וזו בעצם גם המורכבות של הספר הזה. מתחת מעטה הקומדיה של ספר אנחנו מגלים שתי דמויות פצועות מאוד והדרך שלנו לחשוף את הפצעים האלה מאוד קשה אבל הקריאה והכתיבה ביחד הולכים אחת עם השנייה יד ביד.

הדמות השנייה של הספר הזה הוא הטרגדיה. והדמות המשנית השנייה היא הקומדיה. ושניהם משתלבים טוב מאוד ביחד. אם לא הבהרתי את זה מספיק טוב, אז אני חוזר על זה בפעם השלישית או רביעית - הספר הזה כתוב נהדר. הדמויות מוסיפות, מעודדות, ומאוד מאזנות את כל אחת מהדמויות הראשיות.

אצטט קצת מהדבר המופלא הזה -

"אוליבר, אני מבטיח לך שאמשיך לחשוב שאתה אדם טוב גם אם תזמין קינוח."

הוא התפתל במבוכה. "יש גם שיקולים אחרים מעשיים."

"מה, אתה אלרגי להנאה?"

"במובן מסויים כן. ה... קוביות בבטן שאתה כל כך מתפעל מהן... הן לא מתחזקות את עצמן." (בנוי לקשר, עמוד כלשהו.)

בסיטואציה הקטנה אבל המתוקה הזו ועוד הרבה סיטואציות אחרות – הספר חושף ובעקביות את הטראומות והטרגדיות. וזה, גבירותי ורבותי, ספרות טובה.

ועכשיו לחדשות הטובות – יהיה תרגום גם לספר השני שגם הוא ייצא ביחד עם העולם. ככה שנשאר לי רק לשרוד את החורף הארור הזה ולהמתין בכסיסת ציפורניים, מריטת שערות, וקריאה חוזרת של הספר ברגע שארגיש שאני מסוגל לזה. כי הספר הזה הצחיק, גרם לי להרגיש שאני חי, גרם לי לרצות לחיות למרות הקורונה, והוא הזכיר לי מה זה קריאה כייפית.