מידע אמין על מין

טריגרים: ספר שמדבר כולו על מין. אני חושב שזה מבהיר את זה. יש מושגים רבים על איברי הגוף, תופעות שקורים בזמן גיל ההתבגרות, ומקרים לדוגמה בשפע.

אודה ואתוודה – אני לא חובב ספרי עיון. אז, למה ביקורת לספר כזה? כמעט שלוש שנים אחרי יציאתו? כי אני חושב שהוא ספר חשוב. גם לבני נוער, גם להורים, גם למורים, גם למטפלים, גם פסיכולוגים, גם פסיכיאטרים, וגם אפילו סתם אנשים כמוני שאין להם ילדים אבל זה עובד להם להבין קצת מה קורה בגיל ההתבגרות.

כותרת המשנה של הספר הוא "איך לדבר עם ילדים ומתבגרים על מין בעידן המסכים." ואני חושב שהספר הזה יצא בול בזמן כי ב2020 הם היו עסוקים בלהיות דבוקים למסך בגלל הקורונה החביבה שעדיין אתנו. ב־2020 מקרי האלימות, הדכאון, החוסר תקשורת של בני הנוער זה עם זה – ובעיקר הפיכת השגרה לבלגן אחד גדול השפיעה עליהם. התוצאות עדיין ממשיכות עד היום.

אבל אם יש משהו שלא משתנה בגיל ההתבגרות זה ההתעסקות הרבה בנושאים שונים. הספר מתחלק לארבעה חלקים: המסכים מדברים במקומנו (ועל פורנוגרפיה, כמובן.), מיניות מסכים והטכנולוגיה, מיניות בריאה, ויצירות מוגנות ומניעת אלימות מינית בישראל. כל חלק מדבר על דברים אחרים ומכסה מגוון נושאים מפורנוגרפיה, דיון על איברי הגוף, מתי להפסיק להתקלח עם האחים שלנו, מה זה דילדו, זהות מינית, ועוד כל מיני נושאים שמאוד כדאי לקרוא אותם.

במהלך הספר ישנם כמה מיתוסים ועובדות שמפריכים את המיתוס ואת האמת העירומה (תרתי משמע) מאחורי כל מיתוס. נושא חשוב שהספר מתייחס אליו הוא אלימות מינית וזה נושא שכדאי לתת עליו את הדעת – בייחוד בתקופה הזו שיוצא לי לקרוא ידיעות על תקיפות מיניות (ובל נשכח את האונס הקבוצתי של הילדה בת השבע שבהחלט לא יוצא לי מהראש עד היום.)

אין נושא, לתחושתי, שלא טופל בספר הזה. אפילו יש כאן הסבר למתבגרים איך להתייחס לגופם, לגוף של אחרים, ובכללי – מה מותר ומה אסור. המסר העיקרי כאן זה שהגוף שלנו הוא שלנו, וככזה – יש לנו את הזכות להגיד לא. וכן, נכנס לפה גם נושא המגדר בצורה מאוד בולטת ורלוונטית לתקופתנו. כי רבותיי, הגיע הזמן להתקדם למאה ה־21 ולהודות על האמת – הבנים שלנו לא קדושים בדיוק כמו שהבנות שלנו לא קדושות. וכן, זו דעה אישית שלי ואני מסכים איתו.

הספר מדבר גם על דימוי גוף שלילי וחיובי אבל לצערי לא נוגע בנושא האנורקסיה והבולימיה, ואני חשבתי שהיה צריך להוסיף את שני הנושאים האלה גם כן. כמו כן, לא ברור מה עמדת הדתיים לפי שתי הסופרות של הספר הזה וחשבתי שהיה צריך גם את זה כי זה נושא אוניברסלי – לא משנה מה האמונה הדתית שלך. לזה אגב מצאתי פתרון - הסופרות לא בהכרח חיות בישראל אז הן לא יודעות מה זה דתיים ומה זה חילוניים בתרבות היהדות. בתרבות הנוצרית זה משהו אחר לגמרי.

הדבר הכי מעודד בספר הזה הוא העובדה שבני הנוער שיקראו בו ילמדו איך לפנות להורים שלהם ולהגיד להם שהם מה שהם מבלי שההורים ישפטו. ואם הם שופטים – צר לי על כך.

הספר הזה אקטואלי, הוא מדבר על דברים שמאוד חשוב לדבר עליהם, מגיל 0 ועד מותנו. גם אחרי שהילדים גדלים ומרחיבים את המשפחה של עצמם – חשוב לדבר על המיניות – ממחזור, הריונות, שעמום במיטה ועוד ועוד. אולי זה כבר חומר לספר נוסף, אבל הספר הזה התרכז במה שחשוב - הילדים שלנו. אין סיבה שהילדים של היום לא יקבלו את המידע הנכון רק כי ההורים שלהם מתביישים (שזה אגב מקבל טיפול בספר עצמו.)

אז, הורים יקרים, עשו לעצמכם טובה, ותקראו. אולי ככה תבינו למה הילדים שלכם בגיל ההתבגרות מתנהגים מוזר ואולי ככה תצליחו לעזור להם בסיטואציות שונות – החל מדימוי גוף, פורנוגרפיה וכלה בזהות מינית. כולי תקווה שהספר הזה יעזור לכם. אני אישית קראתי אותו בעקבות קורס שלמדתי בשנה שעברה על מין, מיניות ומגדר – והוא היה מעניין לי בכובע אחר לגמרי. במיוחד בחלק המגדר.