בניגוד לביקורות הקודמות, בחרתי הפעם כן לציין את כל המעורבים בהפקת הספר הזה כי כפי שראיתם כבר בראיון השבוע עם אסף אור שנהב, הוא ציין שהיה לו חשוב לעבוד עם נשים בהפקת הספר. אז לי היה חשוב לציין אותן ולהגיד לכן – תודה רבה. זה לא מובן מאליו שסופר ממין זכר מתעקש לעבוד עם נשים, וזה חשוב מאוד. גבר שלא מפחד לשמוע דעה של אישה – הוא גבר שבהחלט הרוויח ביושר את הכבוד שלי כקורא.

וכעת, על מה הספר?

גל הוא מנהל משמרת ממורמר שמת להסביר ללקוחה שזה לא קוראסון, זה קרואסון, אבל הוא לא יסביר לה, והוא מנסה להתווכח עם לקוחה אחרת על קופון שהוא לא יכול לכבד, כי, ובכן, זה יום שבת. אבל ללקוחה לא אכפת. ובמקביל מגיע אדון שחושב שלהגיד בצים זה תקני (כמובן שהוא מתכוון לביצים, אלא מה) והוא דורש בצים עלומות אבל גל מסביר לו כך וכך. וכך – הפרק הראשון מעביר לנו את הלך הדברים – גל מנהל משמרת ממורמר.

בפרק הראשון האמתי, גל מתמודד עם מעבר חפוז למנהטן – שם הוא עומד לעבור ריאיון עבודה חשוב אצל השף פרנקלין ברן המכובד. כמובן שאצל גל הנדל, שום דבר לא יהיה רגיל והוא מצליח כמעט לפקשש את החלום שלו לעבוד אצל השף המכובד עוד לפני שבכלל התחיל ההרפתקה – הוא נופל להרפתקה אחרת בשם הלן דרוט. ואוי, איזו הרפתקה גל עומד לעבור ביחד עם הלן. והכיף מהכול? גל לא יהיה לבדו בהרפתקה הזו – הוא גורר אתו את בן זוגו, דורי, והשיחות ביניהם כל כך מתוקות.

ומה חשבתי על הספר?

דבר ראשון, הפסקה הזו ובמיוחד לחובבי אוכל – האוכל מופיע בספר הזה בתדירות תכופות. ולא רק זה, הוא גורם לרעב תמידי. ולא רק זה, הוא משבש את קו החשיבה. ולא רק זה – הוא חיסל לי חצי ממגירת הממתקים שהייתה לי. ארור תהיה, אסף! לא עושים דבר כזה לקורא שמן שאוהב אוכל!

אגב, אם זה משנה לכם, האוכל בספר כנראה לא כשר. לי זה לא משנה כל כך, אבל... לשיקולכם.

לשמחתי הרבה, הספר לא נכנס לקומדיה הרומנטית שחשבתי שהוא ייכנס אליה אלא במקום זה הוא נכנס לסיפור מפתיע ומרגש שהלן דרוט היא הכוכבת העיקרית שלה. צדקו כל אלה שאמרו שהיא זקוקה לספר המשך – היא אכן אלילה. היא מצליחה להעביר כל כך הרבה רגשות בדמות עגולה (לא, לא מדברים על ממדי המשקל שלה, אלא מושג ספרותי.) והיא מצליחה לפעמים להאפיל על גל הנדל בתור הדמות הראשית. וכשיש לך דמות משנית שמאפילה על הדמות הראשית – אתה יודע שיש לך בעיה.

כמויות הפעמים שצחקתי בספר הזה היו אדירות. בעיקר בתחילת הספר, אבל הספר לא חסך ממני גם באמצע ולקראת הסוף. הדמויות הפתיעו אותי, והסיפור היה כל כך טוב. רק שחשבתי שפיתוח דמויות המשנה במסעדה של פרנקלין ברן סובלות מאי פיתוח דמויות – די באשמת הסיפור הראשי. אנחנו מכירים את הצוות רק מנקודת המבט של גל וזה לא כל כך נעים להכיר דמויות שאחר כך הופכות ל...... כלום.

אבל כששתי הדמויות הראשיות, גל והלן, מהוות את הסיפור העיקרי, הבראנץ' הופך לארוחת בוקר, בראנץ', ארוחת צהריים, ארוחת ערב והקינוח העיקרי של הספר הזה. וזה כל כך מתוק, חמוץ, חריף, מלוח, מריר, ודוחה בו ובעת עונה אחת.

אני גם שמח לראות בספר הזה סוף סוף קשר בריא בין שני גברים – ואני לא יכול לפרט מעבר כי ספוילר, אבל דורי מרים את גל יותר ממה שגל מרים אותו. ו..... זה בסדר גמור מבחינתי.

במסגרת חודש נובמבר, לקחתי על עצמי ספרי ביכורים כי בא לי וזה חודש היומולדת שלי, אז אני מאושר לתת לספר הזה את הציון הסופי – 5.

רק שיהיה ספר המשך על הלן, בבקשה. תודה.