אבות אכלו בוסר

לפי התקציר זה מותחן פסיכולוגי. המתח אמור להיבנות סביב רצח מסתורי בלב מאה שערים שמתגלה כקצה חוט, או שמא יותר נכון כקצה שערת ערווה של יער אפל שמסתיר אי שם את הערווה האמיתית.

רוב הספר עוסק בעלילות חייהם של כמה דמויות שדברי ימיהן נשזרים זה בזה. חלקן צצות מהעבר רק כדי להשתלב שוב במארג הצפוף שנרקם זה מכבר.

בדרך כלל אני לא מאלו המנתחים בסקירה את הרבדים הסמליים בספר. כאן, לעומת זאת, אי אפשר כמעט שלא. זה צועק.

הסמליות נמצאת בכל מקום.

שוב ושוב נבחרים מספרים סימבוליים, שמות ושילובי שמות שזורקים אותך לסיפורים וליחסים - מהתנ"ך ועד לאגדות עממיות מלפני כמה מאות שנים באירופה.

נדמה שאין כמעט דבר שנמצא כאן במקרה.

גם המשלב בספר נכתב בכמה רמות - רוב הספר עמוס בשגיאות לשוניות ובמקרים רבים גם בשגיאות כתיב מכוונות.

זה נועד כדי לחבר אותנו אל עומק נפשם של גיבורי הספר. אני חושב שזו אחת ממטרות הספר אם לא ה-מטרה:

לקחת אותנו, אנשים נורמטיביים שמתעבים פשע ופושעים, ו...לגרום לנו להתערער מעט.

לראות ברע את הטוב, או לכל הפחות להבין ולהזדהות עם מניעיו של הרע. גם הרע הנורא והמוחלט, הרע המכוער אם תרצו.

אם נחזור רגע לשגיאות הכתיב, אני מבין את הרציונל. אבל זו בחירה שעלולה להפריע ללא מעט קוראים.

והאמת היא שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה אם זו שגיאה מכוונת, או שהיא פשוט נעלמה מעיני ההגהה כמו "כת האקדח". בשלב מסוים פשוט התייאשתי מלחקור את זה, והתמסרתי לגלי השגיאות שתקפו אותי.

היו לי גם כמה רגעים שבהם הרגשתי שהאמינות של הסיפור נסדקת. למשל, דמות שאמורה להיות כבר הרבה אחרי שנתה השמונים, אבל עדיין כוחה - איך לומר בעדינות - במותניה. או הרגע שבו הגבאי, יד ימינו של הרבי לא מכיר דמות שחסיד אקראי הכיר לפני כמה עמודים.

ככלל, הרגשתי שהספר בנוי לא מעט על סטריאוטיפים, אנשים שמשתייכים למקומות שונים בחברה הישראלית מוצגים בצורה מוקצנת.

ולסיום, טריגרים.

כל הטריגרים אתם יכולים להעלות בדעתכם - נמצאים כאן. אלימות על שלל גווניה ורמותיה, אלימות מינית, שימוש בסמים, ואזכורים של מקרים קשים השזורים כמעט לכל אורך הספר. הסופר לא חוסך בתיאורים, ובכמה מקומות מדובר בתיאורים קשים מאוד.

"אבות אכלו בוסר" הוא בסופו של דבר ספר מערער.

הוא מערער בך את הכול.

מתפיסת השפה ועד לתפיסת הרע והטוב.

הוא מצליח לעשות את זה לא רק באמצעות העלילה, אלא באמצעות עצם האופן שבו הוא כתוב.

הוא גורם לך להסתכל על הרוע מקרוב, לא רק כדי לפחד ממנו או לתעב אותו, אלא כדי להבין אותו. ואולי אפילו, לרגעים, להזדהות עם האדם שנמצא בתוכו.

זה לא תמיד נוח. ולכן כדאי להגיע אליו מוכנים.