שלך, אלי

את הדודה שיינדל כבר לא פגשתי הרבה שנים. כשראיתי אותה אצל ההורים שלי, זה בהחלט היה חידוש מפתיע.

אבל הרבה יותר מפתיע ומסעיר היה הסיפור שהיא סיפרה כבדרך אגב, תוך כדי שהיא כבר בדרכה אל הדלת.

מתברר שזונדי הבן שלה, זה שבקושי מלאו לו 40, כבר חיתן את הבת שלו.

הנערה בת 17... והם לא נמנים על אותם חוגים שממהרים להשיא את הילדים (הכל יחסית...).

והחתן?

הוא ממש מתוק. הייתה לו תקופה שהוא קצת לא... הוא קצת זה... אבל הוא ממש התחזק מאוד. בחור ממש צדיק.

הוא ספרדי החתן. לא, לא שהוא מגיע מספרד... הבנתם, נכון?

אבל הם ממש זוג חמוד, טוב להם. הם מאד התחזקו ואיזו יראת שמים ו... ו... ו...

תעלומה.

חידה.

לא הבנתי כלום.

עברה תקופה ופתאום נפל לי האסימון.

אולי קרה שם משהו כמו בספר "שלך, אלי" של לאה סאקס.

כנראה זה הסיפור.

הילדונת נכנסה להריון, ומצאנו אחלה פתרון. או לא ממש אחלה.

את הספר "שלך, אלי" קראתי בגירסה הראשונה שלו כשהתפרסם בפייסבוק.

אחר כך זכיתי לקרוא אותו בגירסת הבטא, לפני שהושלמו תהליכי העריכה.

ועכשיו קראתי אותו פעם שלישית כספר שיצא לאור.

אל תבקשו ממני לערוך השוואות בין הגירסאות, אני לא אדע לומר לכם מה השתנה שם.

אני כן יודע שבכל הפעמים קראתי את הספר בשקיקה, בלעתי אותו, נסחפתי איתו.

הספר שנכתב מנקודת מבטה של נערה חרדית צעירה, מביא קול אותנטי ואמיתי. אני יכול לשמוע משפטים שנאמרים שם, לראות התנהגויות ומקומות, ולחיות את הדמויות.

יש הרבה סיפורים שנכתבו על הציבור החרדי. הספר הזה נכתב מבפנים בקול חרדי. זה "שטיסל" של ז'אנר הספרות על חרדים.

הספר מרתק, נוגע ללב, שנון ומעלה חיוך. אבל בעיקר בעיקר הוא גורם לקורא (ומן הסתם גם לקוראת) - להיות "אלי", אותה נערה חרדית בירושלים של לפני כ-25 שנה.

הספר שלא חף מביקורת על הציבור החרדי, מלא וגדוש באהבה לציבור הזה. גם הקול הביקורתי נכתב מבפנים.

האמירות והתובנות שעולות מהספר, הן חלק טבעי מצבעי התמונה המצטיירת. וזה מוגש כל כך צבעוני ותוסס.

רגע, בעצם לא כתבתי על מה הספר...

אלי התמימה, או אלישבע-מרים אם תרצו, מספרת לנו על ההתאהבות האסורה שלה בדני.

יחד איתה אנו חווים את משק כנפי הפרפרים בבטן, ואת ההתמודדות הלא פשוטה עם עצם ההתאהבות, ולאחר מכן עם השלכות ההריון.

הספר נע בשני צירי זמן: התקופה שקדמה ל"אותו היום", ומשבוע 12 ואילך.

אנחנו חווים יחד עם אלי תהליך התבגרות והבשלה, מגלים דברים מפתיעים על סובביה וסביבתה. דני ה"לא בגרותי" מתגלה כאחראי, שקול ובוגר בהרבה מכאלו שעברו דבר או שניים בחיים. ואחרי ספר שלם שמחזיק אותך כל הזמן, מגיע גם סוף מדהים. אל, אל תלכו לעמוד האחרון. באמת שחבל לכם.

בקיצור, תתכוננו להתאהב.

חשוב לציין, למי שחשוב לו "ספר נקי", שבקריאת הספר כולנו מבינים שאכן כהגדרתה של חנה-לאה האחות הצדקת הם "עשו את מה שבעל ואישה עושים כשהם נשואים". יש שם הרבה מאוד תיאורים של פנטזיות על הנער, תיאורים שלו ושל יופיו. אבל אין שם כמעט תיאורים מפורטים מעבר לזה.