ביקורת ספר
החברה מעדיפה אשליה של יופי ותקינות על פני התמודדות כנה עם כאב ואנושיות
"ועיניך רואות וכלות" הוא רומן סוחף ומטלטל, מבוסס על סיפור אמיתי, המגולל את סיפורה של גיבורה שקטה, ששמרה סודות שלא שמרו עליה, סיפור על צמיחה מתוך כאב, על הכוח להמשיך קדימה ועל התעקשותה של אישה אחת להיאחז ביקר לה מכל עד הרגע האחרון.
"הם לא מרפאים יותר, מעכשיו הם מלווים" (עמוד 305).
בהשראת דמות סבתה שלא זכתה להכיר, שוזרת המחברת זיכרונות משפחתיים, היסטוריה ודמיון לכדי דמות נשית עדינה אך עוצמתית, המפלסת את דרכה בתקופה רוויית אתגרים ותהפוכות. השקרים והסודות נחשפים בהדרגה בפני הקורא.
"לסבתא פאניה, שבעים ותשע שנים אחרי לכתך, ממשיכים חייך להלך עליי קסם".
פאניה (ציפורה), גיבורת הספר, עושה את צעדיה הראשונים בארץ שלא בחרה לעלות אליה.
מיד לאחר הלידה היא נאלצת למסור את בתה הבכורה, צפנת - אשר עצם קיומה נותר צפון בליבה גם בחלוף עשורים. הסוד הזה, לצד סוד נוסף שהיא נושאת מימי נערותה, מכרסם במערכות היחסים הקרובות לליבה ומותח את הקשר בין אם לבת עד קצה גבול היכולת.
הספר נפתח בפרולוג מרתק. הסיפור מתחיל בשנת 1936 בחיפה.
צפנת בת עשרים, התאהבה בבחור בשם אבשלום, שעלה לארץ ישראל מגרמניה בגיל חמש, והיא מבשרת על הזוגיות המאושרת שלה במפגש בבית קפה עם דודתה - פאניה, אחות של אימה – דבורה, שנפטרה במהלך מסע התלאות לארץ ישראל.
מיהו אביה של צפנת, ומה הסיבה שהיא לא הכירה אותו?
מהם הסודות שהדודה הסתירה מפני האחיינית הצעירה שלה?
"צפנתי, אני רוצה לספר לך עכשיו דברים שמעולם לא סיפרתי לך" (עמוד 16).
התגובה של צפנת קשה מאוד, והיא מתקשה לקבל את הסוד שנחשף בפניה.
חלק ראשון: חזרה בזמן אל השנים 1893 עד 1914, לעיר רצ'יטסה שבבלארוס.
פאניה היתה ילדה שמחה ודעתנית, שנולדה לבית עצוב עם אובדנים במשפחה יהודית דתית מרובת ילדים ומרובת ספרי קודש, בתקופה שבה תמותת תינוקות וילדים היתה בשיעור גבוה. היא מתארת חוויות ילדות, עבודה בשדה, לימודים עבריים בבית ספר, מטלות בבית, ואווירה משפחתית על רקע טראומות אובדן קשות. "האבל צבע כל חלקה בחיינו" (עמוד 30).
אביה היה סופר סת"ם, ששיתף את בתו הסקרנית בסיפורים מרגשים מהתנ"ך.
"הזלתי דמעה כשאדם וחווה גורשו מגן העדן" (עמוד 31).
נוצר קשר של אהבה ותבונה בין פאניה לאביה, למורת רוחה של האם, שלא חשבה שצריך להעשיר את הבנות בחוכמת התורה או בלימודים בגימנסיה. הן נועדו לתפקידים אחרים...
"מי ירצה להתחתן עם בחורה שיודעת יותר ממנו?" (עמוד 39).
הטקסט מתאר בצורה מקסימה ומרגשת את חיי השגרה בעיר שהתקיימה בה קהילה יהודית עתיקה וגדולה, וחוותה פוגרומים, גיוס לצבא הצאר, הלשנות וחיכוכים בין משפחות, וגם חוותה התעוררות ציונית אצל מעטים, כמו אחיה של פאניה, ישראל, שחלם להשתתף בבניית המדינה היהודית וגם מימש את חלומו, והציל את משפחתו.
חלק שני: חזרה בזמן אל השנים 1914 עד 1918, לעיר חיפה.
בעידוד האח ישראל, שהיגר לפלשתינה, ובלחץ של האב, פאניה הגיעה עם משפחתה לאחר מסע ארוך ומייגע אל ארץ ישראל, אל העיר חיפה.
הספר מתאר חיי דו-קיום בשלום של יהודים וערבים, מהפכים פוליטיים במזרח התיכון, ומציג אתגרים לא פשוטים בארץ המובטחת. אם המשפחה שקועה בדכדוך, ופאניה חשה מאוכזבת מארץ האבות הזרה לה, עד לרגע שבו שפגשה את יוסף, חבר של אחיה שעלה לארץ ישראל כבן יחיד עם הוריו - נטליה ודוד.
בשורות קשות על פוגרומים מעבר לים העציבו מאוד את המשפחה, ופאניה התנחמה במפגשים עם יוסף. האם יש סיכוי לקשר ביניהם? כיצד יגיבו הוריו של יוסף לשידוך הזה?
"שידוך הוא לא רק אהבה, שידוך הוא ברית בין משפחות" (עמוד 106).
אושרה של פאניה היה לזמן קצר, והיא חוותה אובדן קשה מאוד. "יותר מדי אנשים קרובים איבדתי בחיי" (עמוד 123). היריון ולידה שאליהם הצטרף אסון נוסף, סיוטים בלילה, משבר נפשי ושקרים וסודות שליוו אותה בהמשך חייה - לא אחשוף ספויילרים...
"התרסקתי על הרצפה... הכיתי את הרצפה בידיי ולא הצלחתי להפסיק" (עמוד 151).
חלק שלישי: חזרה בזמן אל השנים 1918 עד 1920 בחיפה.
חלק זה נפתח באבל כבד על האובדנים שחוותה המשפחה של פאניה. "אין מתאים מתשעה באב לציין את יום חורבן משפחתנו" (עמוד 155).
פאניה נאלצה להמשיך ולשקר כדי לשרוד ולצאת מבית הוריה.
חלק רביעי: חזרה בזמן אל השנים 1920 עד 1943 ביבנאל.
פאניה חוזרת להיות כלה בנישואיה המאולצים עם משה, כשפצע כואב שלא מסוגל להירפא מלווה אותה בנפשה הדואבת. "כלום במשה לא מצא חן בעיניי" (עמוד 170).
איזה סיכוי יש לזוגיות שנוצרה בשקר? איך פאניה תגיב לאובדן קשה נוסף שהצטרף לרשימת האובדנים הכואבים בחייה?
האם פאניה תצליח לשמש תחליף אם לילדים יתומים?
חלק חמישי: חזרה בזמן אל השנים 1944 עד 1947 ביבנאל.
פאניה זכתה להביא לעולם שני בנים, יעקב וניסן, אבל הסוד הכואב שהיא שמרה בליבה מנע ממנה לתפקד כאימא וכאשת איש אוהבת. "הלידה של יעקב ערערה אותי מאוד"
(עמוד 189).
פאניה הצליחה לממש את עצמה לתקופה קצרה כמורה מסורה ואהובה על תלמידיה, אבל החריגה שלה מנורמות נוקשות לא התאימה להורים ולמערכת החינוך השמרנית.
היא אהבה והזדהתה עם שירי המשוררת רחל.
בחלק האחרון של הספר קיימת התייחסות לחשיבות הסליחה והמחילה, כדרך לסגירת מעגלים והבאת רוגע לנפש פצועה וכואבת עם הדחקת כעסים ממושכת.
"כבר הייתי בת ארבעים, הדחקתי אותו יותר מדי שנים" (עמוד 211).
האם גורלו של אדם נקבע מראש, או שהרשות נתונה והוא אחראי לבחירות בחייו?
"כשבוחרים דרך אחת, בוחרים לא ללכת בדרך האחרת, ולעולם לא נדע מה היא טמנה בחובה. לא נדע אם בחרנו טוב או רע" (עמוד 235).
פאניה הבינה מאוחר מדי שהיא עשתה בחירה שגויה וגורלית מאוד בחייה, אבל בעקבות חשבון נפש היא סגרה מעגלים עם הקרובים לה ביותר, ושיחררה את הסודות והשקרים שהכבידו על נפשה, והביאו לפגיעה קשה גם בבריאותה הגופנית.
כרקע לסיפור המשפחתי הספר מציג את הסכסוך היהודי-פלסטיני, המרד הערבי, וגם אירוע היסטורי מרגש: הקמת "חוות העלמות" להכשרת נשים חקלאיות, שהקימה חנה מייזל שוחט.
סיימתי את קריאת הספר בתחושת מועקה, ונזכרתי בשיר הנפלא של דליה רביקוביץ' ז"ל: "בובה ממוכנת", המתאר את התשלום הכבד שאישה נאלצת לשלם כדי לעמוד בציפיות החברה, כדי להיות נורמטיבית, ובחרתי לצטט בית אחד מהשיר, שכאילו נכתב על פאניה:
"ואחר כך שבתי להיות בובה מתוקנת
וכל מנהגי היה שקול וצייתני,
אולם אז כבר הייתי בובה מסוג שני
כמו זמורה חבולה שהיא עוד אחוזה בקנוקנת."
שפת הכתיבה יפה, עשירה, מרגשת. התוכן מרתק, חושפני ונוגע ללב, ומתמקד במבט מעמיק ורגיש על מערכות יחסים, כיסופים ותהליכים נפשיים עמוקים.
המתח בעלילה נמשך עד לעמוד האחרון, אין רגע דל, וקשה להפסיק את הקריאה בספר המרגש הזה שמעורר חמלה וגם דמעה.
הכתיבה בגוף ראשון תורמת ליצירת קירבה והזדהות של הקורא עם הגיבורה הראשית.
ניכר בטקסט שהוא נכתב מתוך הלב והנשמה של המחברת המוכשרת.
"ועיניך רואות וכלות", שמו של הספר, הוא ביטוי מקראי המופיע בספר 'דברים' (כ"ח, ל"ב), העוסק בתחושת חוסר אונים עם כמיהה וציפייה עזה למשהו טוב עם רמז להשלמה.
נירית אליוביץ היא ילידת המושבה יבנאל, וזהו ספר הביכורים שלה. בהשראת דמות סבתה, שלא זכתה להכיר, היא שוזרת זיכרונות משפחתיים, היסטוריה ודמיון לכדי דמות נשית עדינה אך עוצמתית, שמפלסת דרכה בתקופה רווית אתגרים ותהפוכות.
אני ממליץ בחום על היצירה הספרותית האיכותית והחשובה הזו, והוא מומלץ במיוחד לכל מי שחש תקיעות בחייו, לכל מי שמשלם מחיר יקר כדי לרצות את החברה ולהיות נורמטיבי.
פאניה שילמה מחיר כבד בשל סוד גדול ומיותר שנשאה בתוכה. "לראשונה בחיי הסוד הגדול נראה לי מיותר. אם הוא היה מאפשר לי לגדל את צפנת באור, הייתי חבה לו את חיי ואוהבת אותו עד יומי האחרון" (ציטוט מהכריכה).