תקראו רגע

תקראו רגע - אסי רוזנברג

הוצאת כנרת זמורה דביר

תקראו רגע. תעצרו רגע. תרגישו. תחשבו.

"כל הדברים האלה, התמודדתי איתם בחוץ, אבל גם השארתי אותם בפנים ולפעמים הם חוזרים אליי ולוקחים לי פעימה, כאילו להזכיר ללב שלי, שיזכיר למוח שלי, שיזכיר ליד שלי לא להפסיק לעולם לכתוב מה עובר עליי" עמ' 28

כשהתחלתי לקרוא את הספר, אוטומטית נכנסתי למוד קריאה מהירה שלי, כהרגלי. חשבתי שאני עומדת לקרוא סיפורת או ממואר, אלא שאז נתקלתי במשחקי מילים, בשנינות, בנושאים על החיים. פתאום הרגשתי שמישהו כותב את המחשבות שלי על הורות, על רגשות, על סיטואציות מהחיים… אז האטתי כדי לא לפספס שום דבר.

הספר כתוב בפרקים קצרים. לפעמים קצרצרים. לפעמים כמו שיר, והם משקפים רגשות, מחשבות ותהיות של המחבר ואולי גם של הקורא כי כולנו הורים, ילדים להורים, חלק ממעגל החיים של חיים ומוות, עבודה, זוגיות, מימוש עצמי, מדיות חברתיות - כל מה שיש לכולנו בחיים.

"מוזרה היא ההדחקה, אבל עדיין מתנה, שצריך לדעת להשתמש בה נכון." עמ' 32

הסופר משתף בתחילת הספר את הסיבה שהניעה אותו לעצור, להתבונן, לכתוב. אימו ואחותו חלו בסרטן באותו זמן, מה שהכניס את כל המשפחה למצב של התבוננות מצד אחד ומירוץ מצד שני ובתוך כל זה אך טבעי שחושבים על החיים, על מה שיש לנו ומה שאין, מה שעברנו ועוד נעבור, על האנשים בחיינו, הורים, חברים, משפחה, ילדים, האחריות, המחוייבות, השמחות והפחדים…. כל אלו ועוד מצאו ביטוי במילים שהתרכזו בספר זה.

"אם הייתי יכול הייתי פותח חברת ביטוח לילדים, שבה הם יכולים לבטח את הלב שלהם מרוע של אחרים, ולגדול רק עם צלקות הגיוניות של סוף עצוב בסרט או נפילה מנדנדות" עמ' 97

אז תקראו רגע (תרתי משמע) ותעצרו רגע. זה יגרום לכם לחשוב. זה יגרום לכם לחייך ואולי גם קצת לדמוע.

קריאה נעימה!