נספח צבאי

נספח צבאי - מאור צברי

הוצאת עם עובד

מאור צברי, המחבר,  שירת כלוחם וכמפקד ביחידת המסתערבים דובדבן. הוא ייסד וניהל את "פריחת הדובדבן", מערך לשיקום לוחמים שנפגעו בגוף ובנפש. על כך מבוססים שיריו ועל שירותו הצבאי ברמאללה - עזה 2018-2024.

מצאתי את עצמי קוראת את שיריו של מאור כך: קוראת, מפסיקה, נושמת, חושבת, עוצרת את הדמעות, ממשיכה. וכך שוב ושוב.

מאור משתמש במילה הכתובה בדרכים מיוחדות שנותנות משמעויות נוספות ומימד נוסף לטקסט. כוחן של מילים. מילים בודדות, שלמות או שבורות, מחוברות או קטועות - בעזרת הכתיבה שלהן בצורה המסויימת הזו הוא ממחיש מחשבות, כאב, רגשות ואי סדר, ממש כפי שהם מתרחשים במציאות.

"מה זה לשוב להורים

בגיל חמש. ועשרים

להחליף את מצעי בעצמי

להזכיר לעצמי לצחצח שיניים

לפקוח עינים, להישטף במים

יום ביומי

להעיר את עצמי. בעצמי

חדר הארונות הזה? זה

זה חדר ילדותי?

פעם היה לו מקום למישהו

דומה לי, אבל מאז ששבתי

יש לי יותר מידי דברים לפרוק"

מה זה לשוב עמ' 34

מאור משחק עם המילים, עם הניקוד, עם הפיסוק… מעביר עולם שלם של רגשות, מחשבות וסיטואציות ע"י המשחקים הללו.

לקרוא לאט, להבין, להפנים, להשתתף בחוויה. עולם שלם שלא מדובר. עולם הנפש של חיילים פצועים. פיזית ונפשית, שראו מראות קשים לא אנושיים. שביצעו בלית ברירה מעשים קשים הפוגמים בשלוות הנפש. תיאור כאבם המתבטא בחיי היום יום, בזוגיות, במחשבות הפשוטות, הזכרונות.

מאור בשירים מדבר בשמו, מדבר בשמם של אחרים. חיילים, אימהות, בנות זוג - זכרונות מהקרב והימים שאחרי הקרב. הלומי קרב, פוסט טראומה, מראות שלא עוזבים.

"ושאלת

אתה רוצח שוא? עניתי

לשוא רצחתי. ונבהלת, כמו

לא הבנת. שמעת מה אמרתי? שאלתי

אתה רוצה עכשיו? ומה אני

שמעתי"

השיר פליטת אשמה עמ' 49

גם המלחמה הכי צודקת משאירה ספקות, צלקות וכאבים בגוף ובנפש.

בד"כ אני מסיימת סקירה במילים קריאה נעימה. זה לא נעים. אלו שירים שגורמים לזוע בחוסר נוחות, להתכווץ, להבין שמלחמה לא נגמרת ביום שמכריזים על כך, שיש אנשים שהמלחמה ממשיכה אצלהם ביומיום. זה נושא שפחות מדברים עליו, פחות מודעים אליו, פחות מטפלים בו. הקריאה הזו חשובה. הזרקור לנושא הזה חשוב.

שהקריאה תהיה לתועלת.