שירת סרטני הנהר

קאיה (קתרין קלרק) היא 'ילדת ביצות' יחפה ופרועת מראה המתגוררת באזור נידח בצפון קרוליינה בסמוך לעיירה ברקלי קוב. עגה בסגנון "כנאדוני/כנגיברת" ו"מז'תומרת". שחורים עדיין מופלים במידה מסויימת.

אִמה שקצה בחיים במחיצת בעל אלים והתפרצויות זעם בשל טראומה שריסקה את רגלו ונפשו במלחמת העולם עזבה כשקאיה כבת שבע והצעירה בין כמה אחים העוזבים בזה אחר זה ולאחר מכן האב.

נותרת לבד בעוני קשה ואיכשהו לומדת לשרוד תחילה במכירת צדפות, מושא ללעג ודעות קדומות כ'זבל ביצות' בשל הופעתה המוזנחת וחוסר השכלה בסיסית לאחר יום אחד בבית הספר אחריו לא שבה לשם.

הספר נע בין צירי זמנים- כעשרים שנה בהן גדלה קאיה מילדת פרא שלא ידעה לספור כסף לצעירה נאה ואינטליגנטית שלמדה לקרוא והרחיבה אופקים הודות לטייט המתגלה מגיל צעיר כחבר נאמן, סבלני ואוהב. רוחשת אהבה לטבע אותו היא חוקרת ומתעדת ביסודיות. היא יוצרת קשר קרוב ומיוחד עם זוג שחור מבוגר המסייע לה בדרכים שונות.

הציר השני הוא מפנה המתחיל בשנת 1970 כשהיא הנאשמת במשפט רצח אפשרי סביב תעלומת מותו של צ'ייס אנדרוז, צעיר מקומי מקובל, נשוי אך רודף שמלות שהיה לו בעבר קשר עם קאיה שהסתיים ברע. הוא נמצא מת לאחר נפילה קטלנית בנסיבות לא ברורות.

וסוגר בפרק הסיום לאחר שנים רבות.

יש בספר רגעים יפים, עליות ומורדות. איחוד משפחתי, יחסם החם של בני הזוג מייבל ו'קְפוֹצי' (על שום נטייתו לקפץ...) והקופאית המחזירה מכיסה יותר עודף מהמגיע לילדה הענייה. המתנה הראשונה שקיבלה בגיל העשרה מטייט המרגשת אותה מאד בצד משברים ואכזבות.

מה שפוגם בעלילה המתפתחת על שנים רבות והכתיבה הסבירה באופן כללי היא פירוט מוגזם עד מריחה. תיאורים ארוכים ומייגעים מדי של עולם החי והטבע- טוב במינון סביר, כאן מוגזם ביותר. לא צריך לפרט כל עלה וציפור. חפירה. תחושות והרהורים של הדמויות המרכזיות וחקירת המוות, לעתים על גבול הנאיבי. משהו לא אמין, ילדה בת עשר בקושי מפרנסת את עצמה? להגיד שזהו ספר מדהים ומופלא-ממש לא.