טיט

בירושלים של היום עם הרכבת הקלה, פרוייקט הולילנד, האוניברסיטה העברית וגשר המיתרים מולך יהויקים של תקופת התנ"ך, שליט בובה של פרעה נכה מלך מצרים. מדובר בירושלים שהיא עיר הבירה של ממלכת יהודה. בבל מאיימת עליה מצפון. השכנות שלה הם עמון, מואב ואדום, ולא חסרים בה נביאים.

ירמיהו, הוא אחד כזה, משורר שנכפתה עליו נבואה. הוא ממש לא צריך את כל התשומת לב שבאה עם התפקיד, אבל לא שואלים אותו כי מלכות יהויקים המושחטת והמסואבת צריכה מישהו שיזהיר. לירמיהו יש חבר ילדות, מתניה בנו של המלך יאשיהו. הם למדו ביחד בנוער שוחר מדע, אבל מאז התרחקו. מתניה מנסה להתנתק מהעבר שלו ולהפוך לגרופי של ממלכת אשור, אבל זה לא באמת עובד לו כי בבל כבשה אותם.

זהו ספר שהתיאור שלו מאד עניין אותי, אבל הקריאה היתה סוג של סבל. לא נהניתי ולא הצלחתי להתחבר לסיפור בכלל.

יש לזה שני סיבות עיקריות:

א. בניית העולם. מדובר בעולם של התנ"ך המתקיים בתוך העולם המודרני .לצבאות יש גם כלי נשק תנ"כיים וגם כלי נשק מודרניים. ארה"ב קיימת, וגם אירופה, אבל גם בבל ואשור. ממלכת יהודה היא חברה מודרנית, אבל היא גם חברה שליטרלי מקריבים ילדים לע"ז כבדרך אגב - וחיבור הכפוי הזה פשוט לא עובד בשבילי. במקום ליצור שילוב של מציאויות שמהדהד כל תקופה, הסופר יצר מציאות שהיא לא זה ולא זה ומבחינתי מרגיש כמו סוג של סימולציה מזויפת.

ב. בסיפור הזה יש המון הומור עצוב שלוקח את עצמו הרבה יותר מדי ברצינות. המציאות שהסיפור מנסה לצייר היא גרוטסקית, איפה שהיא צריכה להיות אבסורדית. התיאורים עצמם כל כך מופרכים שהם היו אמורים לגרום לי לחייך רק שהסגנון הכל כך כבד של הספר משיג את האפקט ההפוך. כאילו שמספרים לך בדיחה, רק שמי שמספר לא מבין שזה בדיחה, רק שזה לא בדיחה זה המציאות. בתיאוריה זה אמור לגרום לספר להכות בך עוד יותר חזק, רק שהוא השיג אצלי את האפקט ההפוך והרגשתי שאני קורא זיוף של המציאות שהיא לא באמת אותנטית.

בהרבה מאד מובנים, טיט מנסה להיות מראה אפילה על המציאות של היום. סוג של דיסטופיה שלא באמת עובדת. לפעמים הצלחתי להבין מה הסיפור מנסה לשקף וזה היכה חזק, אבל גם היו יותר מדי פעמים שלא הבנתי את הנמשל וזה תיסכל או שהבנתי ולא הסכמתי כי הרגשתי שזה לא נכון.

התלבטתי עם הפגם הוא אצלי או אצל הספר, ויכול להיות שזה גם וגם. אני ציפיתי למשהו קצת שונה ולא קיבלתי אותו, אבל בד בבד אני לא חושב שהספר הזה מצליח לעשות את מה שהוא מנסה.

בסופו של דבר הבנתי שהספר הזה הוא לא בשבילי וויתרתי עליו אחרי החלק הראשון שלקח לי קרוב לחמישה ימים לסיים, בין השאר כי הייתי צריך להכריח את עצמי להמשיך לקרוא אחרי כל הפסקה, אבל מה לעשות היתה לי סקירה לכתוב.

אני נותן לספר הזה ציון מאד סובייקטיבי של 6/10. רבים יחלקו עלי, אבל אישית אני מאד שמח שלא כפיתי על עצמי לקרוא את הספר הזה עד הסוף. קשה לי להאמין שהסגנון היה משתנה באיזהשהו אופן מהותי.