שומרי הערים

“הן תמיד ככה – או שהן בלתי נפרדות, משלימות זו את משפטיה של זו או שהן רבות כמו ילדות בגנון. אבא שלי היה מתייחס לכל זה בחיבה, מסביר שככה זה כשהן מבלות את כל הזמן שלהן יחד, כשהרחובות שלהן מעורבבות כל כך אלה בתוך אלה שבלתי אפשרי לדעת היכן אחת מסתיימת והשניה מתחילה."(תיאור של מערכת היחסים בין רמת גן לגבעתיים)

*****

כל מי שגר בקהילה יודע שיש לה אופי. משהו שמייחד אותה משאר המקומות בארץ ובעולם. כשאני חושב על כפר סבא אני חושב על תותחנים, אחוז גיוס גבוה, ורחוב ראשי שאף אחד לא רוצה לנסוע בה. יש את קניון ערים הישן עם המרחב הפתוח הענק שלו וקניון G החדש עם הסינמה סיטי, והוא לא הקניון הכי חדש כי יש גם את אושילנד וכפר סבא הירוקה עם מגדל מכבי הענק. כשאני חושב על כפר סבא אני חושב על סבינו ועל חומוס אחלה (שאין לי מושג עם עדיין קיים), חנות מזכרות התיירים שסבא שלי היה נוהג לקנות בה וגם על שיפודי ציפורה. אני יודע את כל זה ואני אפילו לא גר בכפר סבא. אני גר בקרני שומרון – יישוב מאד שונה, אבל גם יישוב מאד קרוב (מבחינה גיאוגרפית) וגם לה יש אופי מיוחד.

חשבתן פעם אילו יכולתן לדבר עם אותן מקומות אלו סיפורים הן היו מספרות? זאת שאלה שאני שואל את עצמי מדי פעם ככל שהיישוב גדל ומתפתח ומשתנה, וכשאנחנו התושבים מתווכחים על כיוון הקהילה – כי ריבוי שכונות שווה ריבוי דעות. אז אם אתם שומר ערים אתם יכולים לעשות בדיוק את זה כי לכל עיר וישוב יש רוח ולכל מדינה יש שומר. תפקיד מאד חשוב עם המון כח, המון אחריות וגם המון מגבלות וזאת חלק מהחוויה שאותה מתארת רותם ברוכין בספרה החדש והראשון שומרי הערים.

אז קודם כל דיסקליימר. אני פאנבוי. לא ספציפית של רותם, אלא של קהילת המדע בדיוני והפנטזיה בארץ וכשמישהי שתרמה המון לקהילה לאורך השנים מוציאה רומן ראשון וכשזאת מישהי שאני באופן כללי נהנה לקרוא את סיפוריה ("פינוי-בינוי" קרע אותי מצחוק) אז אני מתלהב ואני מתלהב חזק. הגעתי להשקה בעולמות, ישבתי בשורות האחרונות (מאחורי Keren Landsman) מה שאיפשר לי להיות בין הראשונים בתור לקנייה ולחתימה (יש לי עכשיו גם ד"ש מקרני שומרון) וכשהחג נכנס, זנחתי את שר הטבעות שאני קורא מחדש וישר צללתי לתוך הספר.

סיימתי תוך קצת יותר מיום וזאת היתה חוויה מעולה.

ועכשיו אני אספר לכם למה.

העלילה של הספר מביאה את סיפורו של יונתן שומר הערים של מדינת ישראל הרשמית. זאת ה"לגיטימית" שגבולותיה הם גבולות הקו הירוק (אגע בזה בהמשך) (טעות. ראו תוספת עריכה). והסיפור של יונתן מתחלק לשני נראטיבים: יונתן המבוגר בסביבות גיל 40, שתפקיד השומר ממלאת את כל חייו ויונתן הצעיר שיותר קרוב לגיל עשרים שרוצה לברוח כמה שיותר רחוק ממדינת ישראל ומהתפקיד הכולא.

יש המון יתרונות בלהיות שומר ערים. אתה אזרח מספר אחד בפועל בכל מקום שבו אתה מבקר. רוחות הערים ידאגו לך לתנאי המחיה הכי טובים (תחשבו החדר הכי טוב במלון הכי טוב תמיד פנוי בשבילכם). אף פעם לא תצטרכו לחכות בתור לשום מקום, לא בסופר ולא בקופת חולים. ופקקים וחניה הם בעיה של אנשים אחרים.

הכנסת אורחים ישראלית הכי טובה שיש. לא משנה אם יונתן רוצה את זה או לא.

תחשבו אמא/סבתא/אחות/דודה פולניה, מרוקאיות, תימניה, רוסיה, ייקית (וגם פלסטינית-ישראלית), תחשבו על זה בצורה הכי קיצונית שיש עם משאבים וכוחות בלתי מוגבלים ותקבלו את ערי ישראל. הן אוהבות את השומר שלהן בכל הכח, אבל יש להן גם ציפיות והרצונות האישיים של השומר פחות חשובות. יש לו תפקיד למלא.

זה אומר שהוא צריך לבקר את כל הערים והישובים, ולא להשאר יותר מדי במקום אחד כי אחרת השאר יתחילו לקנא, זה אומר שהוא צריך ליישב סכסוכים כי הערים הן אחיות ואחיות אוהבות לריב, זה אומר שהוא לא יכול לצאת מגבולות הארץ (הערים לא יתנו לו) וזה אומר שהוא חייב להוליד יורש. והוא לא יכול לספר על זה לאף בן אדם אחר כי רוב בני האדם לא יכולים לראות ולתקשר עם רוחות הערים.

יונתן השומר המבוגר כבר השלים עם דרישות התפקיד והוא משתדל לעשות את עבודתו כמיטב יכולתו (למרות שעדיין אין לו ילדים). יונתן היורש הצעיר מתקומם נגד כל זה. כמו הישראלי המצוי הוא שואף לחופש, רוצה לראות את העולם ולתרום את חלקו למדינה והערים לא נותנות לו לעשות את זה.

שני קווי העלילה מרתקים. יונתן המבוגר פותח לנו צוהר לנקודת מבטן של ערי ישראל השונות ודרכו אפשר ללמוד על האופי השונה של כל מקום. לא רק של המקומות הגדולים כמו תל אביב וירושלים, אלא גם מקומות שפחות תופסים את הכותרות הראשיות כמו רמת השרון, בת ים ורמלה. דרך יונתן הצעיר אנחנו לומדים להכיר בקשיים של להיות יורש, במגבלות הכח ובהמשך הדרך שגם למקומות הכי קטנים יש ערך ובכאב כשמקום שנטעת בו שורשים נעקר ממקומו – לא משנה מאיזו סיבה.

הלב שלי בכה כמה וכמה פעמים תוך כדי קריאה. והוא גם שמח וגם צחק. לפעמים עשיתי את זה בשקט ולפעמים בקול. ככל שיונתן המבוגר ויונתן הצעיר התפתחו, אני התחברתי אל הסיפור יותר ויותר. כנ"ל לגבי לא מעט ערים ומקומות שהופתעתי שהופיעו. ואכן הופתעתי מבחירות הערים לא מעט פעמים. מצד שני יש חיבורים אחרים מאד הגיוניים ששמחתי שנחקרו כי לא מספיק שמים לב לנושא (למשל יש המון דמיון בין אירלנד לישראל).

אז חסרונות – כי אני חייב לנסות לשמר איזושהי נימה של אובייקטיביות.

אז קודם כל דמוגרפיה – ערי ישראל הן מאד ישראליות, אבל הישראליות הזאת היא לא בהכרח ישראליות יהודית ורחוקה מאד מלהיות ישראליות דתית. שזה הגיוני מצד אחד כי הערים הן מכלול התושבים שלהן ואין הרבה ערים גדולות בישראל עם רוב דתי. מצד שני האספקט הזה עדיין קיים בדמוגרפיה שלנו והוא הרגיש לי קצת חסר.

עבורי לא מדובר בחסרון, אלא יותר מעין אמירה סמויה, מאחורי הקלעים, אפילו לא מסרים. מי שלא רגיש לנושא כנראה לא ישים לב. אני רגיש לנושא הזה ושמתי לב. יונתן יכול לבקר בסדום שנמצאת בערבות ים המלח, אבל הוא לא מבקר ביריחו, עיר שנחרבה בעבר הרחוק כי שומר כשל בתפקידו. ויש כל כל הרבה ערים בישראל שמאד קל לפספס את אלו שלא הוזכרו. וגם יש גבול הגיוני כמה אפשר להכניס לתוך ספר. עדיין שמתי לב וזה עורר אצלי תחושת פספוס.

משהו אחר יותר מהותי שהפריע לי קשורה להחלטה מאד חשובה שיונתן המבוגר צריך לקבל. כל הספר חיכיתי לראות מה תהיה הבחירה שלו בנושא ובסוף הספר ההחלטה מתקבלת עבורו באופן שפותרת בעיה, אבל יוצרת בעיות אחרות. אני רציתי שהוא יחליט, לכאן או לכאן והוא לא עושה את זה ובעיני יש כאן קצת טעם לפגם – לא אצל יונתן, אלא אצל הסופרת. הרגיש לי קצת כמו רמאות כי לא רצתה להתמודד והפתרון של לקחת ממנו את ההחלטה מונע ממנה וממנו את הצורך בלהתמודד.

אבל אלו עניינים של טעם אישי. סך הכל מאד נהניתי מהספר. הכתיבה קולחת, הלב יוצא אל הדמויות ובכיף אני יכול לראות את עצמי מביא לזה קריאה חוזרת עוד שנה או אחרי שיצא ספר ההמשך. מה שיבוא קודם. (בלי לחץ רותם). מומלץ בחום ולכו תקנו לפני שיגמרו הספרים - כי אנחנו רוצים שיגמרו הספרים וידפיסו עוד.