פתאום נועם

קבלתי החלטה להניח לרגע בצד את הספרים החדשים שיוצאים בכל חודש, ולפנות זמן לספרים מהשנים האחרונות שממש רציתי לקרוא.

אחד מהם הוא "פתאום נועם" שגם היה מועמד לפרס גפן (תחרות מבית האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה).

הספר בנוי מתמהיל של 80% פרוזה קלילה, מהנה, ומשעשעת לצד 20% פנטזיה. בהיבט הזה, הספר הזכיר לי את "מזל של מתחילים" של רעות וייס - שילוב מנצח של פרוזה ריאליסטית עם מאורע מחולל ונטול הסבר המגיע מעולמות הפנטזיה.

נגיעות הפנטזיה מלוות את הספר כבר בעמודיו הראשונים, כאשר אבא לשתי בנות נוסע במכוניתו בדרך לאסוף את הבנות ומקבל תזכורת מאשתו שמוודאת שהוא זוכר ומספיק לאסוף גם את נועם, בנם הקטן. הבעיה? גיבור הספר מעולם לא שמע או הכיר את נועם... מסיבה לא ברורה, היקום החליט לשתול בחייו בן משפחה נוסף. האם הוא השתגע, או שכל האחרים?

הקונספט של "דלתות מסתובבות" מייצר עלילה שכל אחד ואחת יכולים להזדהות איתה. הרי את כולנו מלווה שאלת ה"מה אם" התמידית, ובמקרה של גיבור הספר השאלה היא - מה אם היינו מרחיבים את המשפחה בילד נוסף, שובב ומקסים בשם נועם.

מה אהבתי בספר?

+ תיאור משובח ועשיר בהומור של חיינו כהורים. החל מהעייפות, השפעת הילדים על הזוגיות, הדינמיקה בין האחיות וההבדל בין גידול פעוט, ילדה ומתבגרת. זר לא יבין :)

+ מה שמתחיל כמאורע מחולל נטול הקשר וסיבה הולך ומסתבך. לא ארחיב כדי להימנע מספויילרים, ורק אציין שהופעתו של נועם מלווה בהיעלמות אחרת המקדמת את העלילה בטוויסט מותח.

+ סוף שמצליח לפרוט על נימי הרגש, מבלי להיות קלישאתי.

מה היה חסר לי?

+ אפילוג !!!! למה אין פרק בונוס למה קורה בהמשך? לתשומת ליבו של הסופר, כי עדיין לא מאוחר מידי.

שאלתי את סער מה הייתה ההשראה לכתיבת הספר, ולדבריו "כאמור, החיים עצמם, בשילוב עם האהבה שמאז ומעולם הייתה לי לספרות ספקולטיבית ולהישענות על אלמנטים מעולמות הפנטזיה והמדע-בדיוני ככלים לייצר סיפורים ייחודיים על החוויה הישראלית והאנושית. בשנים האחרונות אני מרגיש שיש פריחה מרשימה של ספרי מקור שמשחקים על הקו הדק הזה שבין מציאות לפנטזיה, ואני גאה להימצא בחברתם של סופרות וסופרים מוכשרים ומעוררי השראה."

רעיון טוב פוגש ביצוע מצוין.

מומלץ בחום.