פתאום נועם

כמה חודשים לפני המלחמה, התחלתי לכתוב סקירות שקו אחד איחד ביניהן: "אסקפיזם". ואז פרצה המלחמה, ואהבתי לז'אנר הזה, אם אפשר לחבר את כלל הספרים שמושכים אותי תחת גג אחד, רק גדלה, באופן מעריכי. תודה לך אסקפיזם ותודה לכם ספרים, בלעדיכם כנראה הייתי מתכרבלת במיטה ובוכה מהבוקר ועד הלילה. ואני מסרבת רק לבכות, כי חשוב בעיני למצוא גם האור ולהיזכר בטוב, בתוך כל החושך וכל העצב.

אמהמה, בתקופה האחרונה אין לי הרבה זמן לקרוא ספרים. זה זמני, וזה מסיבות טובות (מי ידע שלהיות סופרת זה כל כך הרבה עבודה גם אחרי שהספר יוצא), ואין לי ספק שאשוב לקרוא ספרים בכמות שאני אוהבת. אבל יצא שלא יכולתי לכתוב סקירות חדשות כי כמעט ולא הצלחתי לקרוא.

כל ההקדמה הזאת כדי לספר שלפני כמה שבועות הצלחתי להגניב ספר ללו"ז העמוס שלי, ו – ראו זה פלא – לקרוא אותו ברצף מתחילתו ועד סופו.

אז נעים להכיר: פתאום נועם, מאת סער ורדי, הוצאת כנרת זמורה דביר, עורכים: עמיר שינקמן ומוריה דיין קודיש, 238 עמודים.

הספר המקסים הזה מספר על מיכאל, הייטקיסט רגיל למדי שגר בדירה רגילה למדי עם אשתו הקרייריסטית החמודה ושתי הילדות המתוקות שלהם. חייו של מיכאל משתנים יום אחד, בפקק חורפי. הוא רואה מופע ברקים מסתורי, ומיד אחריו מקבל הודעה מאשתו: "אתה זוכר שאתה אוסף גם את נועם מהמטפלת?" הבעיה היא ש... אין לו מושג מי זה נועם. סקרן וחשדן הוא נוסע לפי ההנחיות, ומגלה שיש גליץ' במטריקס. נועם הוא בנו הצעיר, אח פעוט לשתי בנותיו, וכל העולם זוכר ומכיר אותו חוץ מ... מיכאל.

הספר מחבר את התעלומה של "מה קורה פה בעצם", ביחד עם תהיות פילוסופיות בסגנון "דלתות מסתובבות" בהקשר של "מה היה קורה אילו". הוא מאד זורם, קצבי ומקורי, הדמויות חמודות ומעוררות הזדהות וקשה שלא להתאהב בנועם. סער ורדי נותן לנו לחוות דרך עיניו של מיכאל אהבה הולכת וגדלה של אב לבנו, וזה מרגש ולפרקים אף מכמיר לב. בעיקר כשקוראת, את מבינה שזה לא יכול להימשך כך, הרי ברור שמישהו יצטרך לוותר. מישהו יצטרך להיפרד. או שלא? הפער הזה יוצר קונפליקט מעניין, כשמצד אחד אני רוצה שלמיכאל יהיה טוב, ומצד שני רוצה ש... ליקום יהיה טוב. מצאתי את עצמי מתלבטת בשאלה ההיפותטית, לאן הייתי רוצה שהספר יילך, ולאו דווקא ידעתי את התשובה. וזה נפלא כמובן, כי אני רוצה שספר יפתיע אותי וגם יגרום לי לחשוב, תוך כדי הקריאה ואחריה.

את הפתרון ורגע השיא מצאתי מעט פשטני, אך זה לא פגם מהנאתי מהספר. את הסגיר ניחשתי שנייה לפני שקרה, ואז חייכתי בסיפוק, כי זו באמת הייתה גם לדעתי הדרך הכי נכונה לסיים את ההתרחשויות.

פתאום נועם הוא ספר יפיפה וחכם. הוא חמק לחלוטין מבעד לרדאר שלי כשיצא ב-2021, ואני מאושרת שזכיתי לקרוא אותו עכשיו. וכן, הוא לגמרי אסקפיסטי, עם מימד נפלא של פנטזיה, עם ישראליות כייפית וחורפיות נהדרת (אני אוהבת ספרים חורפיים), דמויות מקסימות ועלילה מותחת ומקורית.

איזה כיף שסער ואני נכחנו בהרצאות האחד של השנייה במסגרת היותנו הורים לילדים מחוננים וגם סופרים, וכך ביצענו החלפת ספרים שבזכותה זכיתי לקרוא את הספר הזה (וגם לשמוע יופי של הרצאה).

פתאום נועם. מומלץ בחום.