ביקורת ספר
"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל."
תמיד התחברתי למשפט הזה, והוא משך ומושך אותי ללמוד היסטוריה.
אבל הוא לא מדוייק. ידיעת העבר שלך לא מספיקה על מנת להגן על עתידך.
התמונות שמגיעות בימים האחרונים מההפגנות המטורפות באוניברסיטאות בארה"ב החזירו אותי חזרה למשפט הזה ולכן כשסוף סוף סיימתי את הספר הקודם והייתי צריך לבחור בספר חדש בחרתי לקרוא את הספר ילדי ניקל.
הספר שמתרחש אי שם בשנות ה 60 של המאה הקודמת ומתאר את קורותיו של נער אפרו אמריקאי צעיר ומבטיח, שמזל רע והרבה גזענות שולחים אותו לבית ספר ניקל, מוסד לעבריינים צעירים, שמטרתו המוצהרת להחזיר נערים חזרה למוטב. בפועל, מדובר במוסד מושחת המשתמש בשיטות הענשה קשות ומצלק את נפשם של הילדים בצורה בלתי הפיכה. לפחות של אלו שנשארו בחיים, כי במקום שכזה, גם זה לא מובטח.
הקריאה בספר מכניסה אותנו לפצע המדמם של האמריקאים בתקופה בהם שלטו חוקי ג'ים קרואו הגזענים ואפשרו את ההפרדה הגזעית בארה"ב. עלילת הספר נותנת לנו הצצה לחיים של אנשים אפרו-אמריקאים שכל חטאם הוא שנולדו בצבע 'הלא נכון'. בדרך, העוברת החל משנותיו הצעירות של הגיבור ועד לזקנותו, הסופר לא מפספס אף הזדמנות למחוץ לנו את הלב על אכזבות וגורל אכזר להם זוכה גיבור הספר.
הספר מבוסס על בית ספר אמיתי בשם ארתור ג'י דוזייר לנערים במריאנה פלורידה, אך הסיפור עצמו מומצא. ציטוטים אמיתיים של ד"ר לותר מרתין קינג משפיעים רבות על גיבור הספר והיחס להם הוא זוכה כאדם אפרו-אמריקאי מתאימים ליחס האמיתי אותו קיבלו האנשים באותה תקופה.
וכאן אני חוזר להווה, כי כשהסטודנטים בקולומביה ב2024 מקימים "liberation zone" בשטחי האוניברסיטה הם מרפררים למרד הסטודנטים של 1968 באותה אוניברסיטה ממש, אז הקימו הסטודנטים גם הם liberation zone כחלק מהדרישה שלהם לבטל פרוייקט הרחבה גזעני בפארק ציבורי סמוך לאוניברסיטה וההתנגדות לחוקי הגזע.
כך הם תופסים את עצמם ואת ישראל, לא פחות ולא יותר. מבחינתם, ישראל היא לא פחות משלטון גזעני שמפריד בין גזעים בתחבורה, במגורים, במקומות העבודה. מקום בו לחייו של המדוכא אין חשיבות ולכן סופו של שלטון זה הוא לעבור מן העולם, ויפה שעה אחת קודם.
זר לא יבין את ההרגשה של היהודים למילים "לא עוד". זר לא יבין את תחושת השורד של יהודים המנוסים בשנים של רדיפה ומוות.
אני לא רוצה לעשות השוואות, אבל גם הפצע האמריקאי בגין העבדות ולאחריה נמצא בבסיס החברה האמריקאית, הוא מדבר לכל אמריקאי ולכן לכל אחד קל מאד להזדהות איתו מיידית. הצודק והנבל ברורים בשניה. שחור ולבן. וברור לצד מי עליך להתייצב.
אם חפצי חיים אנחנו מוטב יהיה להראות להם שגם אם מדינת ישראל לא חפה מבעיות וגזענות, היא לא מדינת אפרטהייד והסרט בו הם חיים נובע מבורות, שעמום של פריווילגים עשירים שלא ידעו מחסור וכאב ושונאים את עצמם בגלל זה.
בעבר היינו אומרים שהתקשרו מבלוקבסטר וביקשו להחזיר את הסרט שהם חיים בו, היום פשוט נהוג לומר היום - Go educate yourself.
