לבד על מאדים

ברוב הספרים אני צריכה לקרוא לפחות 15 עמודים (או 187 אצל סנדרדון) כדי שהספר יתפוס אותי.

הספר לבד על מאדים תפס אותי כבר מהעמוד הראשון. הכתיבה פשוטה, בשפת היומיום ומתובלת בהרבה סרקזם והומור שחור (יאיי!).

מארק, אסטרונאוט בצוות שבא לחקור את מאדים, נתקע על מאדים.

לבד.

בלי יכולת לתקשר עם כדור הארץ.

או שבעצם אולי כן יש דרך?

אבל איך הוא שורד עד אז? האוכל הרי מוגבל!

ומה יקרה אם המערכות תומכות החיים יתקלקלו?

ואיך הוא בכלל נתקע לבד? ועוד על מאדים?

בכל כמה שנים שולחת נאס"א צוות מחקר למאדים.

כל צוות ממלא יומן (מניחה שהוא דיגיטלי, דיו שישרוד על מאדים הוא יקר) במהלך המשימה שלו, הספר הזה הוא בעצם היומן שמארק ממלא לאחר שננטש על הכוכב.

נוסף לסיפור עצמו, היומן מלא בעובדות על מאדים, נאס"א, חלליות, חלל, כימיה, בוטניקה, פיזיקה, גאולוגיה ובעוד נושאים מגניבים ומעניינים (באמת!) ובמחשבות של מארק על מצבו, על משפחתו, על נאס"א ועל חבריו לצוות שבטוחים שהם איבדו אותו.

העלילה עוברת תהפוכות - הנה יש פתרון! והוא עובד מצויין! אה, אויש, זה נדפק.. טוב, פתרון אחר. עובד מעולה! טוב, בעיה אחרת, גם לה יש פתרון:) אה, אויש, הבעיה הקודמת חזרה ועכשיו אין איך לתקן. או שאולי יש דרך?

בכל פעם שחשבתי שהנה, זהו, נמצא פיתרון אחרון, אין עוד בעיות שיכולות לצוץ - התבדיתי. מצד שני, כשכבר הייתי פסימית והייתי בטוחה שהפתרון יידפק הוא דווקא עבד מצויין עד הסוף...

בקיצור, עלילה מצויינת ולא צפויה, כתיבה קולחת, מעניינת ומשעשעת, גם אם לפעמים מייגעת (על הסברים טכניים הרבה פעמים רק רפרפתי).

אני ממליצה בכל פה.