צפרדעים לא מצילים נסיכות

גם אני, כמו ילדים רבים, גדלתי על אגדות האחים גרים וסרטי הנסיכות של דיסני. במרכז האגדות האלו עומדת בדרך כלל נסיכה במצוקה המחכה לנסיך שיעיר אותה בנשיקה, יחלץ אותה מהמגדל או יהיה האחד שישבור את הכישוף. עם המהפכה הפמיניסטית הגיעו גם סיפורים מודרניים יותר כמו “מולאן”, “אמיצה” ו”הנסיכה שלבשה שקית נייר”, בהם הנסיכה היא גיבורה שיכולה להציל את עצמה, ולפעמים גם אחרים.

כשראיתי שיצא ספר ילדים חדש בשם “צפרדעים לא מצילים נסיכות” הנחתי שזה ספר נוסף שיספר לנו על נסיכות שאינן זקוקות להצלה. אך מתברר שהתקדמנו שלב: הנסיכות האמיצות הן כבר לא מרכז הסיפור, אלא חלק מהגדרת המציאות. הסיפור לא מתמקד בנסיכה, שהגיעה רק בסוף הספר, אלא… בצפרדע, שרוצה להיות נסיך.

פיצי הוא צפרדע קטן וצעיר, ששואף להגיע רחוק. בעוד היחס אליו הוא כמו לילד קטן וחסר יכולות, הוא מעדיף להתייחס לעצמו כ”סר צפר-דה-אמיצי”, שם המתאר את השאיפה שלו להיות גדול, חזק ואמיץ. כשהוא שומע את האגדה המוכרת על הנסיכה והצפרדע, הוא מחליט שזה הפתרון המושלם עבורו: הוא ימצא נסיכה שתנשק אותו, וכך יהפוך לנסיך גבוה ומרשים.

סר דה-אמיצי יוצא למסע. כשהוא מוצא סוף-סוף את הנסיכה המיוחלת, הוא מגלה שהיא בכלל לא צריכה הצלה. היא חיה בשלווה עם הדרקון, ושניהם נלחמים יחד ברעים. פיצי מאוכזב, אך אז הנסיכה מציעה לו פתרון אחר לגמרי: להצטרף אליהם למשימות הצלה, ולנצל את הכשרונות שלו כחלק מהצוות. הצפרדעון אמנם חשב שהסביבה תקבל ותכיר בו רק אם יעבור שינוי חיצוני, אך לבסוף מוצא משמעות דווקא בצוות שמכיר בו בזכות פעולותיו ואומץ לבו. פיצי מבין שהוא יכול להיות אמיץ, משפיע ותורם, למרות שגודלו החיצוני לא השתנה כלל.

גם החרוזים בסיום הסיפור מדגישים את ההשלמה עם הזהות שלו:

“ומאותו היום ואילך

אבירנו הנועז את נומך קומתו שכח.

הוא הצטרף לצות, להרפתקאות –

ודקר ישבנים של רעים ורעות!”

את הסיפור תרגמה שהם סמיט – סופרת, מתרגמת ומבקרת ספרות שזכתה בפרסים רבים. תרגום ספר ילדים לעברית הוא לא דבר פשוט. יש לשמור על התוכן, המשלב, החריזה והמשקל – ולעתים גם משחקי מילים (כמו צפר-דה-אמיצי). נדרשת יצירתיות לא מעטה על מנת לתרגם ספרי ילדים בצורה מוצלחת שתצליח לשמור על רוח המקור. התרגום לעברית מצליח לשמור על המשקל, החריזה וההומור, אך השפה והמשלב לעתים גבוהים מדי. קהל היעד של הספר הוא גיל הגן, אך מילים כמו “נחות”, “בוהק”, “כיאה וכיאות” לא תמיד יעברו בקלות אצל הקוראים הצעירים. אין ספק ששפה עשירה תורמת רבות לעולמם של הקוראים, אך בגרסה העברית רוב הילדים יזדקקו לתיווך של מבוגר שיסביר ויפרש חלק מהניסוחים.

הספר כמובן לא מסתכם רק בטקסט. שרה אוגילוי, המאיירת, הפכה את המילים והחרוזים לאיורים נהדרים, צבעוניים ומלאי הומור. חדי עין יוכלו לשים לב לתחתונים סגולים עם כוכבים התלויים על חבל הכביסה של הקוסם. הבעות הפנים של פיצי משקפות היטב את מצב רוחו לאורך העלילה ומסייעות לקורא הצעיר להזדהות עמו. האיורים מחזקים את הטקסט ותומכים באופן בו הדמויות מוצגות. כך למשל ענק ירוק וגדול המתגלה כנעים ונחמד, מאוייר עם משקפיים הנותנות לו רושם של דוד חביב. זהו אגב רמז נוסף לקוראים על כך שהגודל לא קובע, והחיצוניות יכולה להטעות.

זהו אינו ספרו הראשון של הצמד אנה קמפ ושרה אוגילוי – קדמו להם ספרים נוספים שיצאו גם הם בהוצאת כנרת: “הנסיכה הכי גרועה” (2017), “קרנפים לא אוכלים פנקייק” (2012) ו”כלבים לא רוקדים בלט” (2011). חדי העין ישימו לב שהנסיכה בספר, שלא מצויין שמה, היא בעצם הנסיכה מי-טל מהספר הקודם – “הנסיכה הכי גרועה”. בספר הקודם הסיפור אכן מתייחס לקלישאת הנסיכה במצוקה. גיבורת הספר מנפצת את המיתוס ויוצאת לדרך עצמאית שבסופה היא מתחברת לדרקון. אותה נסיכה חוזרת בספר הנוכחי, הפעם כשהיא כבר עצמאית ולוחמת. אגב, גם עם צמות קצרות יותר, אחרי שבספר הקודם היא הצהירה שהיא צריכה תספורת…

בסופו של דבר, למרות השם המטעה בעברית, “צפרדעים לא מצילים נסיכות” (במקור באנגלית: Sir Lilypad) הוא לא סיפור על צפרדעים חלשים ונסיכות גיבורות. זהו סיפור על הכרה עצמית, מציאת סביבה שמתאימה לנו ותעזור לנו לבטא את היכולות שלנו בלי להשתנות. הספר הוא עידוד לכך שאנחנו לא חייבים להיות גדולים, חזקים או נסיכים כדי להיות שווי ערך. הסיפור הוא גם תזכורת שהפתרון הוא לא תמיד במקום בו חשבנו שנמצא אותו.

ילדים הזקוקים לחיזוק הביטחון העצמי ומרגישים שהחברה לא מבינה אותם די הצורך, יוכלו למצוא בספר מקור להזדהות ואף תקווה. כי לפעמים גיבור אמיתי הוא פשוט מי שמצא את הדרך להשלים עם מי שהוא.

כנרת זמורה דביר | תרגום: שהם סמיט | איורים: שרה אוגילוי | 36 עמודים | מאי 2025