סיום מסודר

תקציר מגב הספר:

לינדה חיה בשכונה שקטה מאז שנמלטה ממאורעות ילדותה האפלים בוויילס. היא אישה מבלה את רוב זמנה בבית שלה ותוהה אם זה כל מה שיש לחיים להציע: שאיבת אבק, עבודה בחצי משרה בחנות צדקה וטיגון אצבעות דגים לארוחת הערב לבעלה טרי, שנוהג לחטט בין השיניים ולבלות את זמנו מול הטלוויזיה. לא בדיוק אורח החיים הזוהר שמוצג במגזינים הבוהקים שממשיכים להגיע אל הדיירת הקודמת, רבקה פינץ', אבל זו השיגרה, ולינדה מסתפקת בה עד שמשהו בהתנהגות ובהרגלים של טרי מתחיל להיות מוזר, בערך בזמן שבו נשים צעירות מתחילות להירצח. 

נדמה ללינדה שאם רק תמצא את רבקה ותתיידד איתה, אולי משהו מאורח החיים של רבקה ידבק בה והיא לא תצטרך לחשוב על טרי או לדאוג ממה שקורה איתו. אבל לינדה עומדת לגלות שהדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר, שאי אפשר לשנות את מי שאנחנו, ובעיקר שיש סודות שאי אפשר לקבור לנצח. 

ברומן מלא תהפוכות ומפתיע ששומר על קצב גבוה לכל אורכו, ג'ואנה קאנון לוקחת את הקוראים למסע מטלטל, נסיעה ברכבת הרים, במציאות שבה האמת היא הדבר החמקמק ביותר.

ומה אני חשבתי על הספר?

הספר קולח, רהוט, כתוב היטב, ערוך היטב. אמנם מוגדר כספר מתח, אבל הוא לא כזה שלא ניתן להניח מהיד.

ישנה כל הזמן תחושה ש"משחקים לנו במוח", וברור שהדברים אינם כהוויתם, אבל למרות שחלק מהטוויסטים היו ברורים לי בשלב מוקדם יחסית, עדיין הסוף הצליח להפתיע אותי.

הפריע לי שחלק מהקצוות נותרו לא סגורים לחלוטין, אבל עדיין מדובר במותחן פסיכולוגי מצויין.

כמו שכתוב על הכריכה: מצחיק, זדוני, אפל, סוחף. כן, יש שם גם הומור דק וחמוד.

בשורה התחתונה, עשה לי חשק לקרוא ספר נוסף של אותה הסופרת, שפתאום גיליתי שמחכה לי בסבלנות בספרייה הביתית. ("הצרה עם עזים וכבשים").