אי החירות

אני אוהבת רומנים היסטוריים. רומן היסטורי טוב הוא מבצע 1+1.

הוא נותן לי גם להנות מהדרמה האישית של הגיבורים, וגם פורש בפניי תמונה צבעונית ומלאה של תקופה או אירוע

מבלי שאצטרך להתייגע בקריאת ספרי היסטוריה יבשים.

כשחזרתי מטיול בניו יורק נתקלתי בספרייה בספר הזה, "אי החירות", וידעתי שאותו אני צריכה לקרוא עכשיו.

כשהנופים של מנהטן עוד טריים בזכרוני, יחד עם מראה פסל החירות ואליס איילנד,

האי דרכו היגרו לארצות הברית למעלה מ12 מיליון מהגרים, קראתי את סיפורה של חנה,

שהוא גם סיפורם של היהודים במפנה המאה העשרים.

בתקופה הזו כשמונים אחוז מהעם היהודי חי במזרח אירופה, אך האדמה מתחילה לרעוד מתחת לרגליים.

פוגרומים ודיכוי ברוסיה, רוחות של מודרנה, חילון, ציונות, סוציאליזם, השכלה,

והאפשרות החדשה של אמריקה, ארץ החלומות, המדינה בה מתגלגל זהב ברחובות,

כל אלה מטלטלים את העולם היהודי ומכריחים כל יחיד וכל משפחה לבחור: היכן נמצא העתיד?

שלוש התשובות האפשריות: אירופה, אמריקה וארץ ישראל נמצאות בספר הזה.

הסיפור של חנה נפתח באוניה, בסוף המסע שלה לאמריקה.

אחר כך מיטלטל הסיפור קדימה ואחורה, אנחנו נגלה לאט לאט מי היא חנה, מהיכן יצאה ובעיקר,

מדוע היא נוסעת לבדה, את מי היא מחפשת באמריקה ומה יקרה לה שם.

אנחנו נפגוש את העיירה היהודית של רוסיה בסוף המאה העשרים, את אמריקה של המהגרים והחולמים,

ואת הכמיהה לארץ ישראל.

זה סיפור מאוד מרגש, והוא הרבה מעבר לסיפור האישי של חנה.

הוא סיפורו של העם היהודי באחת התקופות הסוערות שלו.

הסיפור קצת איטי בהתחלה, אני בשלב מסוים איבדתי עניין והנחתי את הספר לתקופה,

אבל אחר כך חזרתי אליו והיה בהחלט שווה.

בשלב מסוים הקצב של הסיפור מתגבר והעלילה נמלאת עניין, הפתעה וגם מתח.

בסופו של דבר זה ספר מרגש ואפילו מעורר מחשבה.

הדמות הראשית עגולה ועוברת מסע פנימי, וגם הדמויות האחרות מעוררות רגשות בקורא.

הייתי מוותרת על כמה חזרות בסיפור, אבל בשורה התחתונה אני מאוד ממליצה.