הערבה האינסופית

"טטה, למה האדמה כל כך שטוחה כאן?"

"אלה הן הערבות, אסתר".

"ערבות? אבל הערבות הן בסיביר".

"כאן סיביר", הוא ענה בשקט".

בביקור האחרון שלי בספרייה, הצצתי במדף ספרי הנוער. לפעמים אפשר למצוא שם מציאות שגם אני נהנית מהן, בגילי המופלג.

והספר שמצאתי אכן כזה.

"הערבה האינסופית" של אסתר האוציג מספר את סיפורה האמיתי של המחברת, ילדה יהודיה ממוצא פולני, על רקע מלחמת העולם השניה.

זהו אינו סיפור שואה. הספר פותח צוהר לעולם פחות מסופר, של אזרחי פולין שגורשו לסיביר על ידי הרוסים ונאלצו לשרוד שם בתנאים קשים במשך 5 שנים.

הספר קצר יחסית, קולח ומרתק. קראתי אותו בשבת אחת.

הילדה אסתר ומשפחתה עוברים כל כך הרבה בחמש השנים האלו, בהן היא מתבגרת והופכת לנערה. (אין תיאורים מזעזעים).

סיטואציות שונות בספר עוררו בי מחשבות על חומר ורוח, ועל היחס ביניהם. איך לפעמים הצמא לרוח ולמשמעות גדול יותר מהרעב לאוכל, דווקא כשהקיום החומרי עלוב כל כך ויש מאבק להישרדות פיזית.

בקיצור, מומלץ, גם לנוער ובהחלט גם למבוגרים...